התקופה הזו בשנה, מיד אחרי שמכניסים את הכלים של פסח לארון, ונערכים לספירת העומר ולאירועים שבה – היא תקופה שאני מגיע אליה בחרדת קודש אדירה, לא פחות מההכנות ליום הכיפורים.
חיינו בבית בצל השואה, ולאורה.
צל – כי הכאב היה שם, הכאב לא נעלם לרגע. אני זוכר את סבתא פרידה, אישה קטנה וצנומה, בלב בני ברק החרדית, בוכה בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה. לא ביום השנה לרצח הוריה ואחותה, לא ביום הקדיש הכללי. בכ"ז בניסן. זה היום שבו מעיינות רבה פרצו את עיניה והיא נזכרה אחורה במה שהיה ולא ישוב.
ולאורה, כי המסר היה תמיד – תמשיכו לכבוש, תמשיכו לנוע קדימה, תמשיכו להצמיח, לפרוח, ללדת ילדים, ליצור, לגדול. אם זו סבתא הלן שכל הסיפור שלה, כל הווייתה הייתה היכולת להצמיח מתוך האפר האפור העף ברוח, להקים עם סבא אהרן את חורבות הבית שהשאיר מאחור – אישה וחמישה ילדים שעלו השמיימה בכבשני אושוויץ.
הבריחה תמיד לכיוון ארץ ישראל, הלחימה באצ"ל, העשייה הבלתי פוסקת כדי להביא להקמתה של מדינה צעירה שתהווה את התקווה שאנחנו היום חיים בתוכה.
וסבא עוזר, יחד עם סבתא פרידה, להקים מחדש את השבט האדיר הזה של מעל 30 נכדים ומאה נינים. שבט אדיר ועצום.
גדולה נקמה שניתנה בין שתי סבתות.
כי על רחבת המסדרים בקורסי הקצינים שלי ושל אחי, כשהדרגה מוענקת, כשהגאווה מפוצצת את החזה, עומדת לה באחת הפינות אישה קטנה, סבתא פרידה, מנופפת בידה, דומעת ומתרגשת, שהנכדים שלה עומדים על רחבת מגרש המסדרים. שהנכדים שלה מבצעים את תוכנית הנקמה הגדולה שהיא תיכננה לפרטי פרטים, באותו הלילה שבו ליקטה תפוחי אדמה בשביל חברתה לצריף חולת השחפת, שאף אחד לא רצה לטפל בה, והיא ניזונה מאותן קליפות תפוחי אדמה.
ואיזה תפוחי אדמה היו לסבתא פרידה, היא הייתה מכינה תפוח אדמה שרוף שנדמה כטעם גן עדן, כי ידעתי תמיד שזה תפוח אדמה של תקווה, שיש בו טעם של אדמת הארץ, שיש בו טעם הנקמה המתוקה. ואיזה גביניות לסבתא הלן, והתה עם החלב במטבח הקטן בנתניה כשכל פעם אני מבקש ממנה, סבתא תספרי לי עוד, על אותה תקופה, על אותם מקומות, על איך הצלחת לחצות את אותם ההרים, ועם מי. ועוד סבתא, בבקשה עוד סיפור.
גדולה נקמה שניתנה בין שתי סבתות.
והן היו אומרות את זה. אנחנו נוקמות. זה תמיד היה לנגד עיניהן. אותו האיש שהשמיד ושרף ורצח את המשפחות שלהן, כל פעם שהן ראו את התמונה שלו הן לא בכו. הן צחקו, הן חייכו, הן שמחו. אנחנו כאן, ואתה כבר לא.
בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל ישראל, ואני אומר – בזכות נשים עוצמתיות, גיבורות על, קמה מדינת ישראל.