לאה מרים ראובני נולדה ב-1926 באירשבה בצ'כוסלובקיה לאליהו ואלנה. ב-1929 היגרה המשפחה לאנטוורפן בבלגיה. במאי 1940, כאשר הגרמנים הפציצו את אנטוורפן, נעלמו האם ושניים מהאחים.

במשך שמונה חודשים תפקדה לאה כאם המשפחה. לאה נסעה לדרום צרפת עם שני אחים צעירים ממנה והצליחה לאתר את אמה בעיר קאראנט. לאחר שבועות אחדים הגיע גם האב.

בקיץ 1942 חיפשו שוטרים פליטים יהודים בעיר, ולאה יצאה לחפש מקום מגורים חדש למשפחתה. היא הצליחה להעביר את משפחתה לשיראק, שם נולד אחיה הקטן. בנובמבר 1942 השתלטו הגרמנים על רוב דרום צרפת. אביה של לאה נעצר. לאה הלכה אל המפקדה המקומית, הצליחה לשחררו וברחה עמו לניס שבאזור הכיבוש האיטלקי.

לאחר מכן הצליחה להבריח לניס את אמה ואחיה. בספטמבר 1943 השתלטה גרמניה על אזור ניס. לאה ומשפחתה נמלטו למנזר באזור פירנצה. בנובמבר פשטו הגרמנים על המנזר. לאה הצליחה לשכנע את הגרמנים שהיא ואמה הונגריות נוצריות שהמסמכים שלהן אבדו. בדרך דומה הצילה נשים יהודיות נוספות.

לאה האיצה באמה לברוח לרומא עם הילדים. היא נשארה במנזר כדי להיות בקשר עם אביה, אך האב גורש למחנות ונרצח. לאחר השחרור התאחדה לאה עם משפחתה. ב-1960 עלתה לישראל ועבדה כאחות בבתי חולים. לאה מתנדבת בבית אבות ומבקרת ניצולי שואה בודדים.