יום השואה בימי הקורונה

שמחת ההווה גדולה יותר כשנזכרים בעבר העלוב. ציון יום השואה כשישראל מתמודדת עם נגיף הקורונה, מבליט את ההבדל בין העבר ובין ההווה

הרב דניאל שילה , כ"ז בניסן תש"פ

צפירה היום בירושלים
צפירה היום בירושלים
צילום: Yonatan Sindel/Flash90

הדרכת חז"ל לדרך סיפור יציאת מצרים, הינה "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" דהיינו, מתחיל לתאר את המצב הירוד "עבדים היינו"  ועובר ממנו לתאר את המרומם, "ויוצאנו ה' משם ביד חזקה".

שמחת ההווה גדולה יותר כאשר נזכרים בעבר העלוב. ציון יום השואה כאשר מדינת ישראל מתמודדת עם נגיף הקורונה, מבליט את ההבדל הגדול בין העבר הלא רחוק ובין ההווה. אבי המנוח מרדכי שילה ואמי המנוחה דבורה, הצליחו לעלות מפולין בתחבולות, בשנת תרצ"ה, (1935 ) הורי אבי, חמשת אחיו ושתי אחיותיו נשארו שם. איש מהם לא שרד.

סבי וכמה מדודי, מתו במגפות וברעב בגטו לודז'. שום ממשלה לא פעלה למען רפואתם או האכלתם. עתה אנו נאבקים במגפה, וממשלה יהודית וצבאה, עושים ככל כוחם לאבחן,  לרפא ולאושש את החולים. הלוא דבר הוא! בעת שלטון התורכים בארץ, מתו רבים במחלות וברעב. 

בעוד ימים מספר נציין את יום העצמאות, ונוכל להעלות על נס את קיומה של מדינה יהודית ואת משמעותו, לאור חיי היום יום.

משפחת אבי שבפולין, הייתה נטולת הגנה וחשוכת רפואה. ניניו של אבי, נכדי, מהם חיילים ומפקדים בצהל, ומגינים עלינו עם חבריהם לנשק,  מפני אויב ומתנקם. אחד מנכדי קבל לאחרונה רובה מתוצרת ישראל והתמלא שמחה רבה. הוא זכר את המובא בספר שמואל א'   פרק יג :  וְחָרָשׁ֙ לֹ֣א יִמָּצֵ֔א בְּכֹ֖ל אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־אמר אָמְר֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן יַעֲשׂ֣וּ הָעִבְרִ֔ים חֶ֖רֶב א֥וֹ חֲנִֽית:   וַיֵּרְד֥וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַפְּלִשְׁתִּ֑ים לִ֠לְטוֹשׁ אִ֣ישׁ אֶת־מַחֲרַשְׁתּ֤וֹ וְאֶת־אֵתוֹ֙ וְאֶת־קַרְדֻּמּ֔וֹ וְאֵ֖ת מַחֲרֵשָׁתֽוֹ:

"הגדיל ה' לעשות עמנו". נבין ונקיים את "היינו שמחים"