שורדי השואה נאלצים לסחוב כל ימי חייהם את הצלקת שהותירה בהם המלחמה הארורה.
לכל אחד יש סיפור מיוחד משלו ובעמותת 'מרפא לחיים' החליטו לאפשר לשורדי השואה להוציא החוצה את הזיכרונות הקשים ולהפוך אותם לבובות חייכניות ונעימות, אשר מסייעות לשורדים ומעלים חיוך על פניהם.
כך למשל, אסתה, שהוריה נאלצו להסתיר אותה אצל משפחה הולנדית. לאחר המלחמה לא זכרה אסתה את הוריה אך לבסוף נאותה להצטרף אליהם ולנסוע לארץ ישראל באוניה. כדי להזכיר לעצמה את הגאולה הפרטית שלה היא ציירה בובה של אוניה, וקיבלה את האוניה שציירה בצורת בובה.
שרה בת ה-91, איבדה בפולין את אחיה כשהיה רק בן 6, אך זוכרת את פניו הצעירים עד היום. שרה החליטה לצייר את אחיה ולהפוך אותו לבובה שאותה היא תוכל לחבק. היא ציירה אותו כפי שזכרה אותו, וב'מרפא לחיים' הקימו אותו לתחייה.
אברהם בומי נולד ברומניה ולאחר השואה עלה בספינת מעפילים לישראל. לאורך ילדותו הייתה לו משאלת לב – לקבל כדור. אך בילדותו הדבר נמנע ממנו. לקראת יום השואה והגבורה צייר בומי את הכדור שחלם עליו, וזה הפך לאמיתי.
פנינה זוכרת איך כאשר הייתה ילדה בגטו במרוקו היא ראתה בובות אצל ילדות עשירות ובחלונות הראווה בחנויות. לה עצמה לא הייתה כמובן בובה באותם ימים אפלים, והיא הייתה מכינה לעצמה בובות מתפוחי אדמה. פנינה ציירה את הבובה שתמיד חלמה שתהיה לה וזו קמה לתחייה.
בניגוד אליה, אסתר זוכרת שלפעמים בגטו היא הייתה רואה בובה על האדמה, אך היא ידעה שאסור לגעת או להרים בובות מהרצפה, שכן לא מדובר בבובה תמימה אלא בפצצה. הטראומה הגדולה שיש לאסתר לא איפשרה לה מעולם לחבק בובה וב'מרפא לחיים' החליטו להכין לה דובי חמוד כדי לתקן עבורה במעט את הטראומה.
אלי יעקב לא רצה להיזכר בילדותו במחנה הריכוז וביקש לצייר תקופה אחרת בחייו, המסמלת אולי יותר מכל את המעבר משואה לתקומה: אלי צייר את היותו לוחם צה"ל נועז, ממשחררי ירושלים וצולחי תעלת סואץ, עם כנפי צניחה. כשאלי מספר על הזמנים ההם, עיניו נוצצות ונדמה כאילו שהוא ממש נמצא שם גם עכשיו.
מיזם "בובה לחיים" לשורדי השואה של עמותת "מרפא לחיים", בהובלת נאוה סלומון מציין שנתיים של פעילות. במסגרת המיזם, שורדי השואה מציירים את זיכרונות ילדותם, ומפיחים בהם חיים כאשר הם מקבלים במתנה את הבובות שהותירו מאחור, כאשר עזבו את בתיהם בימי התופת של השואה הנוראה. מאז הושק המיזם, חולקו הרבה בובות לשורדי שואה, בובות אשר הופכות להיות החבר הכי טוב של השורדים ומעלה להם חיוך על הפנים.
"לראות את החיוך של שורדי השואה, כאשר אנו מביאים להם את הבובות ומקימים לחיים את הזיכרונות שלהם, זו זכות גדולה ומתנה ענקית" אומר משה רובין רכז בעמותת מרפא לחיים. לדבריו "אי אפשר כמובן לבטל את התקופה הנוראה ההיא, או להשכיח את הזיכרונות הקשים מהימים ההם, אך אם אנחנו יכולים קצת להמתיק את הזיכרונות הנוראים ההם, להגשים לשורדי השואה חלומות ילדות ולהעלות חיוך על פניהם – זה המעט שאנחנו צריכים לעשות בשבילם".
גבי אלמעלם מעמותת מרפא לחיים מסביר כי העמותה מקפידה להגיע לכמה שיותר שורדי שואה, "שורדי השואה מלמדים אותנו על גבורה, עוצמה של אמונה וניצחון כנגד כל הסיכויים. מבחינתנו אנחנו לומדים במפגשים עם שורדי השואה על עם ישראל ועל גבורה יהודית".
