האבכה בחודש ניסן?

כיצד נכון חינוכית לתווך בין תקופות הגלות והגאולה?

הרב אביעד גדות , כ"ז בניסן תש"פ

האבכה בחודש ניסן?-ערוץ 7
הרב אביעד גדות
צילום: רעות קורנברג – ראות טובה

בהיותי ילד בבית הספר היסודי לקחו אותנו המורות מדי פעם לצפות בסרט "עמוד האש".

אני לא יודע אם עושים את זה היום במערכת החינוך אבל התמונות והסרטונים הזוועתיים, שתיעדו בקפדנות מבחילה הגרמנים עצמם, ימח שמם – ריצדו מול עינינו הבוהות וקול הבס של הקריין יוסי בנאי רק העצים את הרושם. לא אשכח איך יצאתי פעם אחת, לאחר שיעור הצפיה, להפסקה, אל אור השמש.

הסרט נגמר, אך פניה המבועתות של ילדה יהודיה שנרצחה במטח יריות מצולם לא עזבו אותי זמן רב. כיצד נכון חינוכית לתווך בין תקופות הגלות והגאולה?

צה"ל. כמעט אלפיים חיילים קרביים צועדים לפנות בוקר אל עבר מצוק תלול אי שם בערבה. כולם עם "וסט" ונשק ודגלי ישראל ענקיים. אילן, המפקד הנערץ עומד מולם, נושא דברים אל האזניים הצעירות של חייליו, מעניק להם במילים מדודות את תחושת האחריות העמוקה של גודל התקופה בה הם חיים, וחותם בשאגה: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!" המילים העתיקות גוברות על רוח המדבר הקרה, והבשר מתחת למדים נעשה חידודין -  האם צה''ל בלבד הוא התשובה לשואה? ואולי בכל יום שואה הרמטכ''ל צריך לצעוק קבל עם ועולם: "שמע ישראל"?

יום שביעי של פסח, התש"פ. פסח קורונה, בבית כמובן. נושמים את השעות אחרונות של קדושת החג המופלא, הגאולי. חסידים ואנשי מעשה עושים "סעודת משיח" וגם אנו האנשים הפשוטים טועמים משהו יחד עם המצה, סמל החירות. היד מושטת אל ארון הספרים ונעצרת מול ספר שחור בהוצאת מוסד הרב קוק: "אני מאמין – עדויות על חייהם ומותם של אנשי אמונה בימי השואה". התלבטות. מצד אחד אנו ברגעי שיא אחרונים של החג הקדוש.

בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל. ומנגד, כך נזכרתי, ישנו פרק בספר המתאר את ימי השבת והמועד בתוך התופת ההיא. מה גדול יותר מאשר לשבת בביתך בשומרון, ולשאוב אמונה מיהודים, שלא אחזו בנשק, אך עשו כל מאמץ להגביר חיים אמונה ורוח מול הצורר המנסה להשבית עונג שבת ומועד? של נשים צדקניות ,שחרף התפילה לפני אכילת חמץ שתיקנו הרבנים בברגן-בלזן, התאמצו לא לאכול חמץ? של ילדים שהצליחו לאפות מצה שמורה בתנאים לא תנאים?

יום השואה נקבע על ידי מדינת ישראל בחודש ניסן. זאת לא בעיה הלכתית אלא שאלה של זמן מתאים, כי חודש זה הוא חודש שמחה, ו"רובו יצא בקדושה" (בית יוסף אורח חיים, תכט'). 

לא שמחת החג בלבד מקדשת את ניסן אלא שמחת השראת השכינה בישראל והקרבת קרבנות הנשיאים. שמחת ממלכת הכהנים והגוי הקדוש.

דעת הרבנות הראשית דאז לא התקבלה והיה מי שהתעקש על תאריך זה, בשל פרוץ מרד גטו ורשה בערב הפסח ובכדי להדגיש את אתוס "היהודי הלוחם" - מתח זה חושף מעט מהצורך התמידי לחדד את המבט על תהליכי תקומת ישראל, ומהווה הזדמנות לקחת אחריות על החיים הרוחניים והיהודיים בארצנו, להתקדם מ"מקלט בטוח", "לא עוד" ו"קיר ברזל" - אל "ואולך אתכם קוממיות".

ביום זה נביט אל משמעות נצח ישראל הברורה,  ואל ההבנה שגאולתנו השלימה ופדות נפשנו - אחוזים זו בזו. "על גאולתנו ועל פדות נפשנו".

הכותב: חבר איגוד רבני הקהילות ומנהל תורת לחימה