רוני רימון: אין מנצח ומפסיד בין גנץ לנתניהו

רוני רימון: כל הצדדים צריכים להיות מרוצים מההסכם הקואליציוני. נתניהו שומר על כוח החרדים כי כוחם מתעצם. ימינה תאיים אבל תישאר.

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ"ז בניסן תש"פ

נתניהו וגנץ חותמים על ההסכם הקואליציוני
נתניהו וגנץ חותמים על ההסכם הקואליציוני
צילום: דוברות

היועץ האסטרטגי רוני רימון, מבכירי היועצים בישראל ומי שליווה בין השאר גם את ראשי הממשלה נתניהו, רבין ואולמרט, מנתח בראיון לערוץ 7 את סוגיית המרוויחים והמפסידים בהסכם ממשלת האחדות שנחתם אתמול.

כבר בפתח דבריו מעיר רימון כי הוא "לא אוהב את הדיון בשאלה על המנצחים והמפסידים כי זו שאלה שמחדדת את הקצוות כי כל אחד רוצה להיראות כמנצח. זו שאלה שרק מעוררת מחלוקות". לטעמו "נעשה כאן מהלך שהוא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות בנסיבות הללו".

עם זאת, כאשר הוא יורד לפרטיו של ההסכם בין שתי המפלגות, קובע רימון כי "כל צד קיבל דברים וויתר על דברים. גנץ קיבל הרבה מאוד. הוא קיבל וודאות לסיום כהונת נתניהו בעוד שנה וחצי, שהוא יהיה ראש ממשלה אחרי שנה וחצי, קיבל את המשרדים המרכזיים, משפטים לבלימת חקיקות הימין, משרד הביטחון והחוץ ויחסית למספר חברי הכנסת שלו הוא קיבל הרבה שרים".

מנגד "הליכוד קיבל את ראשות הממשלה לשנה וחצי, ביצר את מעמד נתניהו כבעל מעמד כמעט זהה לראש ממשלה בתקופת המשפט", אומר רימון ומוסיף כי עיון מפורט בהסכם מגלה כי יש בו "משפטיזציה מאוד רצינית. זה נראה שהכינו את עצמם לקראת בג"ץ שיהיה בעניין. נראה שרוצים להבטיח את כהונתו של נתניהו כמספר 2 למרות הלכת פנחסי דרעי".

"כל הצדדים צריכים להיות מרוצים", הוא סבור ומציין כי "היה חשוב לנתניהו לכלול את נושא הריבונות", ועם זאת כאשר הוא נשאל אם הלשון המעורפלת של הסעיף הנוגע לריבונות לא נשמעת כניסיון להשתיק קולות מימין ולא כרצון לפעול לקידום הריבונות באמת, הוא משיב ומעריך כי "אם אפשר היה לסחור ולומר שאו שהליכוד ישלוט בכל נושא המשפט או בנושא הריבונות, נתניהו היה מעדיף את הנושא המשפטי על פני הריבונות ביהודה ושומרון". להערכתו של רימון "חוץ מאשר למתיישבים ביהודה ושומרון הנושא הזה פחות מעניין את עם ישראל, אבל נתניהו לא יכול היה לסגת מהנושא".

להבנתו של רימון בפועל סוגיית הריבונות תתקדם על פי ההבנות בין הצדדים, כלומר שדבר לא יתרחש ללא הסכמה אמריקאית וגם אז מה שיתרחש יהיה סמלי ולא כוללני מדי.

ומה באשר לחלוקת תיקים הנדיבה ל'כחול לבן', חלוקה שתבוא על חשבון גוש הימין על אף שמספר המנדטים שלו יותר מכפול מזה של גנץ ואנשיו? "את נתניהו זה לא מעניין. לא כל כך אכפת לו כמה תיקים זה יקבל וכמה זה יקבל, כי כשהלכו על ממשלה שוויונית אין ברירה, זה או להוריד את מספר השרים או להגדיל. הוא לא מוטרד מחלוקת התיקים בימין. הוא הקפיד שהתיקים החשובים לחרדים יישארו וכל השאר שיסתדרו".

על ההקפדה שלא לפגוע במעמדם ובמשרותיהם של הנציגים החרדים, לעומת הפגיעה ב'ימינה' ובאנשי הליכוד, אומר רימון כי נתניהו נוקט בדרך זו משום ש"כוחם הולך וגדל. המספרים שלהם הם לא המספרים של פעם. יש דברים ספציפיים שמעניינים אותם והם נותנים שקט כשותף אידאלי. נתניהו יודע שבלי חרדים אין ממשלה במדינת ישראל למעט ממשלת אחדות אמתית". להערכתו "הם היו יכולים ללכת לכחול לבן" למרות היריבות עם לפיד. לטעמו של רימון בפוליטיקה יריבים מושבעים מהעבר יכולים לחבור זה לזה וללכת יחד, כך שאכן בעיני נתניהו יכולה הייתה להתפתח סיטואציה בה החרדים היו חוברים ל'כחול לבן', ומאחר ולא עשו זאת הם ראויים לתגמול.

ראיה לעמדתו זו מוצא רימון בהתנהלות נתניהו מול השר נפתלי בנט שמונה לשר ביטחון רק משום שנתניהו חשש שמא יחבור ל'כחול לבן', חשש שמגיע למרות שעל פניו תרחיש כזה של חבירה לגנץ בתמיכה מבחוףץ של הערבים אינה הגיונית. למרות זאת נתניהו חשש ומינה את בנט לשר ביטחון.

"כל המהות בסיטואציות כאלה היא החשש מהנזק שיכול להיגרם ולא מהתועלת שתיגרם", אומר רימון ומציין כי "החרדים התייצבו מאחורי נתניהו, אפילו יותר מאשר ימינה, ולכן הוא נאבק להשאיר את כוחם".

עוד נשאל רימון אם כיועץ אסטרטגי לא היה ממליץ לנתניהו ללחוץ עוד על גנץ לנוכח ההבנה שדרכו חזרה אל לפיד ויעלון חסומה והברירה היחידה שנותרה בפניו היא ממשלת האחדות. לטעמו של רוני רימון התפיסה שמאחורי השאלה אינה נכונה שכן "גנץ היה צריך לעשות הרבה מאוד מאמץ נפשי ולגלות אומץ לב ציבורי כדי לחצות את הקווים, אחרי שבשלושה קמפיינים הוא אמר שהוא לא יישב עם ראש ממשלה עם כתבי אישום. כדי לעשות את המעבר היה צריך כושר שכנוע וסחורה על השולחן כדי שגנץ יאמר שהוא הולך על זה".

את סוגיית ההתמודדות עם הקורונה רואה רימון כתירוץ בלבד, שכן עד כה נתניהו, כלשונו, מנהל את המדינה ביד רמה מזה תקופה ארוכה של התמודדות עם הקורונה ומבלי להתייחס לשרים. יחד עם הפקידים הבכירים הוא מוביל את ההתמודדות וכספים מועברים למגזרים רבים ללא כנסת מתפקדת. להערכתו לו אכן הקורונה הייתה העילה להקמת ממשלה הרי שהיא הייתה מוקמת בתוך יום וללא מו"מ ארוך ומתיש.

באשר ל'ימינה' והברירות העומדות בפניה סבור רימון כי האיומים בהליכה לאופוזיציה הם לא יותר מאשר איומי סרק, על אף שהוא עצמו סבור שזה הצעד שנכון היה ל'ימינה' לנקוט בו, לבחור באופוזיציה במידה ולא יתקבלו תביעותיהם, אך בפועל הוא מעריך ש'ימינה' תאיים אך בסופו של יום תיכנס לממשלה תמורת תיק החינוך ותיק נוסף כלשהו.