הכרת תודה

יש בי הכרת תודה גדולה לכל הישראלים הטובים שמוכיחים שוב, גם במשבר הקורונה, כי התרופה הכי טובה בימים כאלה זו הערבות ההדדית.

הישראלים הטובים שמתנדבים ומתגייסים לסייע למבוגרים, לחולים, לנפגעים כלכלית ולאוכלוסיות בסיכון הם כל הטוב והיפה אשר אנו מבקשים לעצמנו כחברה. הם המשמעות המעשית של הביטוי הגדול חברת מופת.

למשל עידו, שכנם של הורי. עידו הוא עיוור וביום יום נעזר בכלב נחיה ולעיתים גם באנשים, כדי לתפקד כרגיל.

בימים אלה, כאשר הורי המבוגרים מסוגרים בביתם בשל היותם חלק מקבוצת סיכון, עידו שם עבורם. שוב ושוב הוא מציע להם ללכת לקנות מצרכים לרווחתם, ובכלל בכל משימה יום יומית אחרת שנדרשת.

ובעיקר הוא שם עבורם. פשוט ככה. הרי מה שמפר את הבדידות זה לא בהכרח מספר המשימות שהוא או אחרים בפועל עושים, אלא עצם הידיעה שאין מישהו שנשאר לבד. הידיעה שאנחנו כאן ובכל מקום עבור כל מי שצריך. שאנחנו לא עסוקים רק במגבלות ובקשיים של עצמנו, אלא מצליחים לפתוח חלון ולב לכאבים ולמצוקות של הזולת.

הערבות ההדדית היא כנראה תרופת הפלא היהודית והישראלית, שכולנו יכולים לרקוח בעצמנו, והיא כנראה זו שתעזור לנו לצלוח גם את התקופה הזו.

הכותב: איש חינוך ופעיל חברתי, חבר כנסת מטעם כחול לבן, בן 42, נשוי ואב לארבעה ילדים, גר במושב נס הרים