בצל הבידוד והסגר מוזעקים מתנדבי זק"א לדירות בהן הם מוצאים עריריים וקשישים שנפטרו לפני ימים רבים וגופתם במצב קשה.

השבוע אותרה בטבריה גופתה של אישה בת 45 במצב קשה לאחר שככל הנראה נפטרה בראשית ימי חג הפסח. יהודה משי-זהב, יו"ר זק"א, מתייחס לתופעה ולחובה להיות עירניים על מנת למנוע הישנות מקרים דומים.

"זה לא יאומן", אומר משי-זהב, "אנחנו מתעסקים בנושא הזה בשגרה. יש כארבעה מקרים בשבוע של גלמודים ועריריים שנמצאים במצב של איבוד צלם אנוש. חשבנו שדווקא בעידן הקורונה, כשיש כל כך הרבה עשייה של רשויות וגופים ולאנשים יש יותר זמן, שאנשים ישימו יותר לב. את האישה בטבריה מצאנו במצב שאני לא רוצה לתאר. איך יכול להיות שהשכנים למעלה ולמטה לא מרגישים? אנחנו לא חיים במוסקבה, ששם בכל כניסה מאה או מאתיים דיירים. כמה דיירים כבר גרים בכניסה אחת של בניין".

"במקרה של באר שבע יש 12 דיירים בבניין. אתם חיים איתה. אף אחד לא חשב שאולי היא צריכה משהו? היא הרי לא צעירה", תוהה משי-זהב ומתקשה להבין כיצד בשנת 2020 אנשים מגיעים למצב של איבוד צלם אנוש, "זה פשוט בלתי יאומן".

כדי למנוע את המקרים הבאים קורא משי-זהב לכל אחד ואחד מאיתנו לפקוח עין ולהיות יותר מעורבים. "הרי כשכנים אנחנו אמורים לדעת יותר טוב מכל אחד אחר מי חי ואיפה, פעם ביום תשלחו את הילד בכל בוקר או בכל ערב לדפוק בדלת ולהגיד בוקר טוב או ערב טוב. זה הכול. לא צריך כוס קפה. רק לראות שהכול בסדר. אני בטוח שכך גם נציל חיים וגם נחזיר את מושג קשרי הקהילה, נחזור להגיד 'בוקר טוב' בין שכנים שגרים דלת מול דלת".

"הסיפור בפתח תקווה מצמרר כאשר בת מוגבלת שכלית שמנסה להאכיל את הגופה של אמה במשך שבוע ימים", מזכיר משי-זהב את האירוע הקשה שזכה לתשומת לב תקשורתית רחבה. "לכן יצאנו בקמפיין 'לא משאירים אותו לבד', אנחנו מחברים מתנדבים שהתגייסו לעשות שיחת טלפון פעם ביום עם קשיש. אנחנו רוצים להפיג את הבדידות שהיא הורגת".

"אני קורא לציבור הרחב להתחבר דרך האתר של זק"א למיזם הזה, ובפעולה פשוטה נקבל מקסימום תוצאה", הוא אומר ומוסיף לשאול: "אחרי שמצאו את האישה בבאר שבע צצים שכנים שמספרים שהם היו חברים וקרובים והיו בקשר ואחת אומרת שקראה לבת שלה על שמה, אז אתם מכירים אותה ולא חשבתם שאתם לא רואים אותה מאז פסח?".

ומה באשר למתנדבי זק"א והטלטלה הנפשית הקשה שהם עוברים באירועים שכאלה? משי-זהב מספר: "זה אחד הדברים היותר קשים אצלנו. מתנדב לפעמים שבועיים מנסה לברוח מהריח הדמיוני שרודף אותו. היו עוד שני מקרים בפתח תקווה, והוצאתי את המתנדבים לסדנת טיפול נפשית כי לא הייתה ברירה. מדובר בבניין נורמאטיבי מול בית העירייה. לא יאומן שזה יכול לקרות אצלנו".

"אף אחד לא יבין עם מה מתמודדים המתנדבים. כל אחד ינסה לחשוב ולתאר וכל תיאור לא יגיע לאמת שאיתה מתמודדים המתנדבים", מספר משי-זהב.