"פסק בית הדפוס והלהט"ב לקוי"

מומחה לדין המסחרי קובע: הפסק המחייב בית דפוס שסירב להדפיס חומר להט"בי בפיצוי לקוי, נובע מפרשנות ופוגע בערכי דמוקרטיה.

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ"ח בניסן תש"פ

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: איסטוק

אתמול דווח על החלטת בית המשפט לחייב את בית הדפוס שסירב להדפיס חומר בעל תוכן להט"בי בתשלום פיצוי של 50,000 שקלים, עורך הדין אריה ארבוס, מומחה בדין המסחרי אזרחי, רואה בעייתיות לא מבוטלת בהחלטת בית המשפט.

"בהחלטה יש מספר בעיות", קובע עו"ד ארבוס. "ראשית יש לה בעיה בפרשנות הדין, בנוסף הפרשנות המרחיבה פוגעת בערכים מאוד חשובים במדינה דמוקרטית בכלל ובמדינה יהודית בפרט, וגם יש בה חוסר תבונה ציבורית-משפטית וחוסר רגישות להשלכות לכבוד לחוק". את הדברים מפרט ארבוס:

"חוק איסור אפליה בשירותים ומוצרים אוסר על אדם לשלול מתן שירות או מוצר בשל אחת מעילות האפליה, ולצורך העניין על רקע נטייה מינית. החוק מצייר מצב שבו אדם עם מועדון שמחליט לא להכניס בעלי צבע עור כהה, או חנות הפתוחה לכולם חוץ מלאדם בעל נטייה מינית כזו או אחרת. זה הציור הקלאסי של החוק. החלטת בית המשפט הרחיבה את החוק לאור תכליתו וגם השופטת עצמה מבינה שיש כאן הרחבה מעבר לכתוב בחוק והיא קובעת שיש חיוב לספק מוצר".

משמעות הדברים, מסביר ארבוס היא שבמקרה זה בעל הדפוס אינו מתבקש לתת שירות קיים אלא לייצר מוצר מיוחד עבור המבקש כאשר מדובר במוצר המנוגד למצפונו של המייצר.

למען הדוגמא מביא עו"ד ארבוס מקרה שהגיע לבית המשפט העליון בארה"ב כאשר אל בעל קונדטוריה הגיעה בקשה של זוג להט"בי לאפות עבורם את עוגת החתונה. האופה סירב ובית המשפט קבע שאין כאן אפליה. מקרה בית הדפוס, מסביר עו"ד ארבוס פחות חמור ממקרה העוגה, שכן השוואה בין המקרים הייתה אמורה להיות אם היה אותו אופה מתבקש לאפות עוגה שאינה כשרה, כלומר המנוגדת לצו דתו ומצפונו, וגם ללא פגיעה כזו בצו דתו קבע בית המשפט האמריקאי שאין מדובר באפליה.

לדבריו של עו"ד ארבוס המקרה הרלוונטי לחוק הקיים בישראל נוגע למצב בו נמנעת מלקוח רכישת מוצר קיים בשל נטייתו המינית, בעוד כאן מדובר ביצירת מוצר ועבור המדפיס הדבר נחשב שווה ערך לאילוצו לאפות עוגה לא כשרה. "מדובר במעשה שעל פי דתו ומצפונו של המדפיס הוא עבירה".

לזאת מוסיף ארבוס ומזכיר כי לצד ערך השוויון קיימים ערכים נוספים שגם הם כלולים בערכיה של מדינה דמוקרטית, ובין השאר מדובר בחופש הבחירה, חופש הדת והחופש מדת, "באמירה הזו כופים אדם שלא לשמור את דתו".

עוד מציין עו"ד ארבוס ומעיר כי השופטת ליפשיץ קבעה בפסק דינה כי לא תוכל לקבל פסק הלכה האוסר על הדפסת חומר להט"בי כנתון מכריע לטובת בעל בית הדפוס שכן אין בכוונתה לקבל חוות דעת סובייקטיבית של אדם כלשהו. המשמעות היא שכל עמדה רבנית צפויה לקבל תיוג של עמדת אדם סובייקטיבי בעיני השופטת.

ארבוס קובע עוד כי מדובר בפסיקה בעלת השלכות נפיצות לאינספור תחומים אחרים שעשויים ליצור אנדרלמוסיה ציבורית. כדוגמא לבאות הוא מציג אפשרות לפיה מפלגת נועם הייתה מגיעה לאותה אגודה שעתרה נגד בית הדפוס ומבקשת סיוע משפטי נגד ההחלטה להסיר את שלטי 'אבא ואמא שווה משפחה'. סירוב של האגודה לסייע יכול להוביל לעתירה נגדה. זאת בעקר מאחר ומדובר באגודה שאינה אדם פרטי שנפגע מהחלטת בית הדפוס, ודוגמאות נוספות יכולות להגיע למכביר.

עוד מעיר עו"ד ארבוס כי ניתן לשער שצריך להיות הבדל בין גוף מונופוליסטי ממשלתי כדוגמת חברת החשמל שאינו יכול להשיב בשלילה לבקשת שירות מאזרח בשל נטייה כזו או אחרת, לעומת בעל עסק שאינו מונופליסטי וניתן לקבל את השירות אצל בעלי מקצוע אחרים.

לטעמו מדובר בסופו של יום ב"טעות משפטית, פגיעה בערכי יסוד וגם בהיותינו מדינה דמוקרטית ויהודית". האם המשמעות היא שערעור יזכה להצלחה בבית המשפט? ארבוס כלל לא בטוח ומזכיר שהדברים חוזרים אל השאלה הבסיסית, האם שופטים אכן מפרשנים את החוק בלבד או מביאים לאולם בית המשפט את תפיסת עולמם, ומאחר וככל הנראה מדובר בתפיסת עולם הרי שגורלו של הערעור יהיה תלוי בתפיסת עולמו של השופט בפניו יובא התיק.