מה נשתנה יום הזיכרון הזה?

לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל מספר טל בראון על אזכרה לחלל בה השתתף השבוע דרך אפליקציית זום "אמנם חסר המגע הפיזי, אך זהו צו השעה"

אל"ם (מיל') טל בראון , כ"ח בניסן תש"פ

הר הרצל
הר הרצל
צילום: איתן שויבר/TPS

שורות אלו נכתבות על ידי לקראת צאת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הוא יום נפילתו של חברי, קצין הצנחנים רס"ן אסף אסולין ז"ל שנפל בקרב בשכם במהלך מבצע חומת מגן לפני ח"י שנים, לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.

מאז נפילתו של אסף ז"ל התכנסנו בני המשפחה, רעים וחברים לנשק, בבית הקברות הצבאי בקריית שאול בו נטמן אסף, לטקס מושקע, מרשים ומרגש. השנה "הקורונה" הכתיבה מציאות חיים שונה ולראשונה בוצעה האזכרה כולה באמצעות אפליקציית ה"זום".

בשעה היעודה, נקבצו והופיעו בזה אחר זה, על המסך הקטן של המחשב או הפלאפון בבית או במקום העבודה, פרצופיהם של אנשים מוכרים יותר או פחות, שעימם נפגשים בנסיבות אלו או אחרות.

הטקס שנוהל באופן מכובד וראוי על ידי אחיו של אסף, יחד עם יתר בני המשפחה, היה מובנה וסדור. לא נעדר הוא את אותיות הנשמה ופרקי התפילה, את דברי בני המשפחה, המפקדים והחברים משכבר הימים. יתירה מכך- שולבו בו קטעי וידאו ומלל הנאומים, בסנכרון לדברים שנישאו על ידי חלק מהדוברים.

אמנם חסר המגע הפיזי, החיבוק החם עם המשפחה, לחיצת היד והטפיחה על השכם של חברים ותיקים, שלפחות אחת לשנה מתכנסים, זוכרים ומזכירים. אך זהו צו השעה והחובה לשמור על בריאותם של החברים, ההורים ובני המשפחה הקרובים והרחוקים, המבוגרים והצעירים ברוחם או בגופם, כדי שנוכל להיפגש בשנה הבאה, ובתקווה גדולה עוד קודם לכן- בצאת "הקורונה".