משפחה בקורונה
משפחה בקורונהצילום: ISTOCK

מגפת הקורונה הביאה אתה התכנסות משפחתית מסוג שמעולם לא חווינו. המרחב של כל אחד מבני הבית נשחק, והחיים המשותפים כמשפחה עוברים הגדרה מחדש.

"ביתי הוא מבצרי", כך קובע פתגם אנגלי ידוע. אבל כאשר כל בני הבית חולקים את אותם דל"ת אמות זמן רב, מבלי לפגוש חברים, עמיתים לעבודה ובני משפחה מורחבת - המבצר הופך לסוג של אתגר. אז איך נבלה את הימים האלה ומתוכם נתחזק ונתעלה כל אחד בפני עצמו וכמשפחה? איך נשמור על המבצר ונפיק תועלת ותעצומות נפש מהמצב שנכפה עלינו?

אולי נזכיר לעצמנו כמה עצות מעשיות:

פיתוח כוחות הנפש - האדם מורכב מעשרה כוחות נפש והם: האמונה, התפילה, הלימוד, החוויה, הנתינה, כוחות הגוף, השליטה העצמית, חיי החברה, היצירה והלאומיות. כל ילד יונק מאחד הכוחות האלה בצורה משמעותית יותר, לכן הימים האלה מזמינים אותנו לאפשר ולסייע לכל ילד לפתח את כל עשרת הכוחות, שבעבורם קבלנו אותו בשליחות קדושה כל כך.

מקור הסמכות - ההורים קיבלו הזדמנות ללמוד כל יום מחדש שעיקר הסמכות הוא על ידי מתן דוגמא אישית. כלומר, מומלץ ליצור 'לוח תורנויות' שיופיע על המקרר ולקיים ישיבה משפחתית, שתוקדש להסבר לילדים עד כמה חשוב שכל אחד מבני הבית יתרום את תרומתו ויעשה את התורנות שלו מדי יום. זה יכול להיות שטיפת כלים, ריקון הפח והוצאת הזבל, עזרה בבישול או כל דבר אחר. במקום להשתמש בדיעבד בשפת התוכחות להשתמש מלכתחילה בשפת ההוכחות, לדבר לליבו של הילד על מנת לעורר ככל האפשר את כוחות הרצון שלו מבפנים.

יצירת פניות – צריך להחזיר למסכים את תפקידם האבוד ככלי עבודה ולפטר אותם מתפקיד הבייביסיטר או הבדרן הביתי. השתלטות המסכים על חיינו יוצרת בעיקר ניתוקים וקצרים בתקשורת בינינו לבין עצמנו, בינינו לבינו יתברך, ובעיקר, בינינו לבין ילדינו, שכל כך זקוקים לנו בעת הזו. המסכים הפכו כלי להיסח הדעת ולא ליישוב הדעת. ריבוי האינפורמציות והקבוצות מייצר חוסר פניות. אפשר בזמנים מסויימים לצפות ביחד בתכנים חינוכיים או בסרט מעניין, אבל באופן מבוקר.

חיבור אל הטבע – הטבע ממתין לנו שם בחוץ בזרועות פתוחות. הוא מזמין אותנו להתפלא מיופיו, ממרחביו, מחוסר השיפוטיות שבו. ברגע שיתאפשר לצאת – פרושים בפנינו המרחבים הקוראים לנו לרוץ, לטייל, להשתחרר, להתחבר מחדש לאדמת הארץ ונופיה ופשוט להיות.

יצירה ודמיון – כשאין מסגרות חיצוניות של עבודה או לימודים – נולד לנו זמן לדברים שהשגרה אינה מאפשרת לנו. יש לנו הזדמנות מיוחדת לעסוק ביצירה ולפתח את תכונות היצירה של ילדינו. זה יכול להיעשות כיד הדמיון. עם טושים וצבעים, פלסטלינה, צמר ומסרגות, כלי נגינה, כתיבה יוצרת וכל דרך אחרת.

תקשורת זוגית ומשפחתית – בריאותם הנפשית והתקשורת של ילדינו מושפעות בעיקר מהזוגיות שלנו. יש לנו הזדמנות מיוחדת ללמוד מחדש לשוחח, לעבוד על התקשורת הזוגית, לתקן, להתעצם, וללמוד זה עם זה וזה על זה. הילדים ניזונים מהרוגע שלנו, מסגנון הדיבור שלנו, מהתקשורת בינינו ההורים, כשאנו מסכימים ובעיקר כשאנחנו לא מסכימים. קיבלנו הזדמנות להתנסות בלחשוב חיובי ולדבר חיובי, פשוט כי הטוב הוא האמת.

כולנו ביחד וכל אחד לחוד – בתוך כל ה"ביחדנס" שנכפה עלינו, צריך לאפשר לכל אחד מבני הבית זמן עם עצמו. לכל מבוגר ולכל ילד יש צורך בלבדיות הזו, ואם הוא מתבגר, עוד הרבה יותר. אפשר גם לנסות בצורה לא פורמאלית מדי, ליצור קשר פרטני עם כל ילד במשך השבוע.

גבולות רכים – יצירת גבולות ומסגרות של שעת שינה ושעת השכמה הם חשובים. אבל גם הם צריכים להתבצע בדרך של רכות, סבלנות, דיבורים אוהבים ופירגונים, כדי שלא נהפוך את שפת הגבולות לעיקר התקשורת.

האמת היא שעקרונות אלו – ישרתו את כולנו היטב גם בימים כתיקונם. נוכח פני מציאות הקורונה הם רק מתעצמים. בהצלחה לכולנו.

הכותב הוא פסיכיאטר ילדים ונוער, העומד בראש מכון אבולעפיה.