החירות: מן הפסל למגדל

הפרשן לעולם הערבי נעם בנעט מסביר דרך קריקטורה של מאייר איראני על הקשר בין המפגינים נגד השבתת המשק בארה"ב לנשים המפגינות באיראן

נעם בנעט , כ"ט בניסן תש"פ

נעם בנעט
נעם בנעט
מעוז ויסטוך

קריקטורה מוצלחת של פימאן עלישאהי האיראני שמשווה בין ההפגנות באיראן לארה"ב. בצד ימין אנו רואים מפגינה בבגדים מסורתיים (מעל לג'ינס) בטהראן שהשלט שלה אומר 'הגוף שלי לא רוצה חג׳אב חובה' מול אישה בניו יורק עם שלט 'הגוף שלי לא רוצה מסכה חובה' בצד שמאל.

ברקע סמלי שתי הערים - בטהראן, בירת איראן, אנחנו רואים את מגדל מילאד, המגדל הוא הגבוה ביותר באיראן והשישי בגובהו בעולם. המגדל החל להיבנות בשם 'מרכז התקשורת הבינלאומי של טהראן'. עוד לפני סיום בנייתו, הוסב שמו ל"מילאד" ע"י עיריית טהראן, לרגל מאה שנים להולדת מייסד המהפכה, איתאללה ח'מיני.

לצידו אפשר לראות את מגדל אזאדי (בפרסית: מגדל החירות) בטהראן שהוקם ב-1971 לכבוד חגיגות 2,500 שנה לאימפריה הפרסית. שני המבנים הם הסמלים של טהראן.

ברקע של ניו יורק אנו רואים את פסל החירות, מסמלי העיר. הסיבה להפגנות בניו יורק היא כי הנשיא טראמפ שרוצה להתנקם במושלים הדמוקרטים שמאריכים את ההסגר ופוגעים בתוכנית שלו להתעלמות בקורונה - אז הוא קרה לאוהדיו לצאת להפגין מול העירייה ועושים רעש.

בחזרה לקריקטורה, שימו לב כי מי שמרוצה מהמפגינה בניו יורק הוא כמובן נגיף הקורונה ששמח שאנשים נמצאים בחוץ. ההשוואה מעניינת, גם מעבר לבחירה בשני מבנים שהם סמלי חירות - אולי שההפגנות של "יום רביעי הלבן" שקוראות להתיר לנשים ללכת בלי החג'אב מסכנות אותן ואת הציבור כולו. כיוון נוסף יכול להיות שמי שעומד מאחוריהן הם האמריקניים המתנשאים.

תודה לד"ר תמר עילם גינדין ומיכל בית הלחמי המופלאות על החידודים.