ללמוד, ללמד ולעשות – בחזית הקורונה

המרצים והסטודנטים במרכז האקדמי לב נאלצו לשנות פאזה בימי הקורונה. כך נראים חייהם של מי שמשלבים שיגרת חינוך, למידה ועשייה רפואית.

ניצן קידר - ערוץ 7 , כ"ט בניסן תש"פ

סטודנטים של המרכז האקדמי לב. בחזית
סטודנטים של המרכז האקדמי לב. בחזית
צילום: דוברות המרכז האקדמי לב

נעמי מלאך, סטודנטית לסיעוד בתוכנית אופק במרכז האקדמי לב עובדת במקביל במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק. שגרת הקורונה שנכפתה גם עליה מאלצת אותה לתמרן בין שעות עבודה ארוכות, לשעות לימודים מפרכות.

סיפורה של נעמי הוא אחד מתוך סיפורים רבים של מרצים ומרצות, סטודנטים וסטודנטיות במרכז האקדמי, שנגיף הקורונה שינה את שגרת החיים שלהם – אבל במקום לשבת בבית הם רק הגבירו פעילות, רבים מתוך התנדבות נטו.

ברורה עורקבי, מרצה בכל הקמפוסים של המרכז האקדמי לב ומשמשת ראש חטיבת ילדים בחוג לסיעוד וכן מרכזת את הקורס בנושאי רפואה והלכה.

"אני אחות בשערי צדק 18 שנים בדיאליזה ילדים ובמרכז האקדמי לב 11 שנים. זה שילוב מוצלח כי אתה מביא את האקדמיה לשטח ואת השטח לאקדמיה וזה מפרה אחד את השני. זה לא קל לשלב את הדברים בשיגרה ועל אחת כמה וכמה בימי קורונה", היא מספרת ל'בשבע'.

איך זה מתבטא?

"בשערי צדק נכנסנו למוד חירום-קורונה שאומר שאם עד עכשיו הייתי יכולה לסנכרן משמרות לשיגרת הלימוד, היום יש צוותים קבועים ואסור לנו לערבב צוותים. בערב חג עבדנו מארבע לפנות בוקר כדי להספיק שתי משמרות רצופות, כי אסור לצוותים להיפגש מחשש שאם צוות אחד יידבק, הוא עלול להשבית גם אחרים".

"לי יש שלוש משמרות בשבוע והן נופלות, כך יצא, באותם ימים שבהם אני אמורה ללמד. היתה לי מערכת מוכנה לגמרי לסמסטר ב', מתואמת עם כל המרצים שחלקם אחיות ורופאים. בבת אחת הכל התהפך. כי הרבה מהמרצים מגוייסים למאבק בקורונה ולא תמיד יכולים בשעות שקבענו מראש כשעוד היתה שיגרה מסודרת. היינו צריכים לבנות מערכת מקוונת מהתחלה ושינינו ממש את הכל. עד היום, מדי שבוע עוברים מרצה מרצה ובודקים שהכל עובד ומסודר. מאוד חשוב לי שלא לרדת אפילו במעט מהסטנדרט הגבוה של הלימודים. אנחנו רוצים שלסטודנטים לא יחסר שום חומר או מידע בגלל המצב הזה ושהלימוד יהיה מאוד חוויתי. אני מאוד משתדלת לשלב בקורס שלו ליצנות רפואית וטיפול באמצעות חיות וחושבת כיצד מביאים לידי ביטוי את התחום החוויתי גם באופן שבו הלימוד מקוון".

הסטודנטים גם כן נאלצו לשנות לגמרי את השגרה.

"הסטודנטים מאוד היו בלחץ בהתחלה ולא הפסיקו להתקשר, לשאול שאלות ולתהות באופן אמיתי כיצד זה יתבצע. אחרי שאנחנו כבר בתוך זה הם מאוד מחוייבים, מאמינים בנו ומבינים את העובדה שגם אני ואחרים עובדים בשטח ויש את המוגבלויות שלנו ולכן לפעמים נקליט להם שיעורים בלילה ונשלח להם. משרד הבריאות הוציא גם נוהל שיש להפסיק התנסויות של סטודנטים מחשש להדבקת צוותים וגם זה נוסף לדברים שאנחנו צריכים להתמודד איתם. חלק מהסטודנטים הועברו לסימולציות, לחלק נשלים את זה בהמשך כשיירגע המצב. הטיפול בסטודנטים הוא עיסוק יום-יומי במיוחד בתקופה כזו".

כותרת ביניים: "כולנו שותפים למלחמה הזאת"

לצד המרצים לא מעט סטודנטים ובוגרים נמצאים בשטח בימי הקורונה – בחזית המאבק. ברוריה עורקבי מספר כי "זה פועל בכמה מישורים. ביקשו מסטודנטים להתנדב ולעזור במחלקות בבתי החולים כי כוח האדם קורס. פנו בעניין הזה לכל בתי הספר והמרכז האקדמי לב הוא זה שממנו יצאו הכי הרבה מתנדבים – 200 סטודנטים. זה לא עניין של מה בכך. זו התנדבות ללא שכר, על חשבון הזמן הפרטי ועם סיכון גדול"

"מעבר לכך, סטודנטים משנה ב' יכולים לעבוד במחלקות וכעבודה שלהם. רבים מהם עובדים ובתקופות האלה הם רק עושים יותר מהרגיל – הן במחלקות ייעודיות לקורונה והן במחלקות האחרות. כל זה מבלי להחסיר לימודים באופן המתוקשב כלל. שוחחתי עם סטודנטית שלנו שעובדת במיון באחד מבתי החולים והיא סיפרה לי שגם כסטודנטית במחלקה היא מתבקשת לעבוד 12 שעות של משמרת – כמו אחיות – למרות שהן לא מקבלות שכר כמו אחות. זה נובע מהצורך והצימאון לעוד כוח אדם. מדהים לראות את האיכפתיות והרצון לתרום מצד הסטודנטים והסטודנטיות".

שיראל אלון, סטודנטית בשנה ג', שבמקביל עובדת השנים האחרונות במרפאת 'טרם' מספרת כי השיגרה שונה לגמרי. "הכל שונה. מה ששולט בכל הוא הפחד - הפחד לצאת מהבית, הפחד להדבק והפחד מהלא ממש נודע – הקורונה. פחד שאין כל כך אין להרגיע כשאנו לבושים במיגון מלא כל המשמרת. אני מוצאת את עצמי מסבירה שלא תמיד יש לנו דרך לדעת מי חולה ומי לא. לא הצלחתי מאוד להרגיע אותם, זה רק הפחיד יותר, ובצדק".

עם זאת, חשוב לה להעביר מסר. "כולנו שותפים למלחמה הזאת ומבקשים מכם להישאר בבית. אך כשקורה לכם משהו שמצריך בדיקה או טיפול - אל תזניחו את זה. שימו כפפות ומסיכה ופעלו לפני ההנחיות של משרד הבריאות. אך אל תישארו בבית הבריאות שלכם חשובה - לכם ולנו".

כאמור שיראל ונעמי שהוצגה בתחילת שורות אלה, הן רק שתיים מתוך מאות סטודנטים של המרכז האקדמי לב שנמצאים בחזית.

לצד הסטודנטים גם לא מעט בוגרים מהשנים האחרונות מוצאים את עצמם בחזית המאבק. יצחק ונתנאל דרזנר, אב ובנו, סיימו את לימודיהם בהצלחה במרכז האקדמי, לפני שנתיים. בהתמודדות עם הקורונה הם נמצאים, כל אחד בתחומו בחזית.

נתנאל, שלמד הנדסת תעשיה וניהול ועובד בתעשיה האווירית הוא חלק מפרוייקט לפיתוח וייצור מכונות הנשמה כדי לתגבר את בתי החולים.

האב יצחק, סיים את התואר בסיעוד כסטודנט המבוגר ביותר והיום הוא משמש כאח ראשי במרפאת 'כללית' בבית שמש.

"הקורונה תופסת אותנו בעצם בפרדוקס. אמנם נזהרים מאוד במרפאה לשמור על המטופלים שלא יידבקו ויש פחות פעילות במרפאה עצמה, אבל מצד שני יש לנו יותר פעילות בחוץ עם המטופלים שמרותקים לבית ועם מי שבסיכון וצריכים לקבל טיפול בבית. אנחנו צריכים לבוא אליהם לתת להם אנטיביוטיקה, זריקות, לקחת דם – והכל בבית. זה בעצם מוסיף לחץ, כי גם אחרי שעות העבודה צריך לצאת לבתים ולטפל", מספר דרזנר.

לדבריו, "זה שונה לגמרי ממה שהיה לפני. בדרך כלל במרפאות יש יותר פעילות. היום בגלל שאנשים לא מגיעים למרפאות יש אנשים עם מחלות כרוניות קשות. ההוראה של משרד הבריאות אליהם היא לצאת כמה שפחות למרחב הציבורי. אבל הם נזקקים לטיפולים שוטפים שבדרך כלל מתבצעים במרפאה. לכל טיפול כזה צריך לנסוע למושבים באזור ולטפל בהם. הסיכון שלנו מאוד גבוה. אנחנו חייבים להתמגן כמו שצריך, מסכות, לשטוף ידיים. אלה דברים שאין בשיגרה. כל מטופל שמגיע ויש לו קצת חום או שיעול אני מכניס אותו מיד לחדר בידוד. ברגע הזה אנחנו צריכים להתמגן ולקחת בדיקות תחת מיגון מלא. כל דבר כזה לוקח יותר זמן, יותר מאמץ".

דרזנר משתף שכמה מחבריו חלו בקורונה כתוצאה ממגע עם מטופל שהם בסך הכל ניסו לעזור לו. "אנחנו בקו הראשון. זה אמנם שונה מבית חולים, אבל זה מגע ישיר. יש כאן את אותן סכנות ואף יותר, כי מי שמגיע למרפאות בקהילה לא יודעים שהם חולים. כשמגיעים לבית חולים בדרך כלל הוא יודע שנדבק בקורונה. אצלנו הם לא תמיד יודעים".

לצד כל זאת והצורך לשלב את המשפחה, הוא משמש גם כחובש וכונן בארגוני ההצלה. "אנחנו עושים את זה בכיף ולמען עם ישראל ושהקב"ה ישמור על בריאותנו", הוא מסכם בחיוך.

כותרת ביניים: "גאוות היחידה התחזקה"

פרופ' פרידה גנץ, דיקנית הפקולטה למדעי החיים והבריאות במרכז האקדמי לב, מרוצה מאוד מאופן ההתמודדות של המרכז עם תקופת הקורונה.

"התפרצות המגיפה יצרה צרכים חדשים, מידיים וחיוניים מאוד שאין בתקופות שגרה. בהתאם ביצענו הכשרות שונות עבור הסטודנטים שהסטודנטים במטרה לספק את המענים הדרושים במוסדות הרפואיים, כאשר בראשם בתי החולים. עם פרוץ המגפה משרד הבריאות חשש שמא מראות קריסת בתי החולים באיטליה יראו גם כאן".

"בנוסף למחסור במקומות אשפוז ובציוד, הצוותים הרפואיים באיטליה קרסו תחת עומס המטופלים ובשל העובדה שחלק ניכר מהקולגות שלהם חלו או שהם בבידוד עקב חשיפה לחולים מאומתים. משרד הבריאות נערך בהתאם הוכנו אגפים ייעודיים למבודדים, מחלקות אשפוז, מיטות וכמובן סביב מכונות ההנשמה היתה היערכות מרשימה. לצד זאת הוקם מנגנון של אשפוז בבתי מלון. בהתאם, פנו אלינו ממנהל הסיעוד במשרד הבריאות בכדי לבצע הכשרה של מאות סטודנטים לטיפול בחולי קורונה מונשמים, על מנת שישמשו ככטח עזר וכגיבוי לצוותים הקיימים. רבים מהם כבר מתנדבים בבתי החולים", היא מספרת.

אתם בקשר שוטף איתם?

"בגלל המצב אנחנו לא יכולים להיפגש איתם. יחד עם זאת אבל הצוות האקדמי בקשר איתם כל הזמן ואפשר להרגיש את הברק בעיניים מהתמונות שהם שולחים אלינו לווטסאפ. הם עושים את מלאכתם מתוך תחושה של שליחות – ואני לא מתכוונת רק לסטודנטים שמתנדבים בבתי החולים. ישנם סטודנטים שמתנדבים בארגוני ההצלה או בארגונים קהילתיים במסגרת 'לב בקהילה', פרויקט הדגל החברתי של המרכז האקדמי לב. למרות הריחוק הפיסי שהמצב הזה יצר תחושת גאוות היחידה התחזקה מאוד הן בקרב הסטודנטים והן בקרב הסגל האקדמי. אני גאה מאוד בסטודנטים ובבוגרים שלנו".

"בהקשר זה אני רוצה לציין שהפוקוס הציבורי בתקופה נוטה להתרכז דווקא ברופאים עצמם. חשוב לזכור כי האחיות והאחים הם חלק מהותי במיגור המגפה. הם אלו שמלווים באופן אישי את המטופלים, עוקבים אחר מצבם, מבצעים את בדיקות הקורונה ולרוב הם גם אלו שמעניקים להם את הטיפול הרפואי. הם אלו שנמצאים ליד מיטת החולה 24/7. מערכת בריאות חזקה תלויה מאוד באיכות ובכמות העובדים הסיעודיים".

ברורה עורקבי מספקת לנו זווית נוספת שפותחת עוד צוהר לתקופה הייחודית שחווה המוסד. במשרד הבריאות ביקשו ממחלקת הסיעוד לייצר קורס מיוחד כדי להכין את הסטודנטים למקרה שבהם יזדקקו להם ככוח עזר לחירום בהתמודדות עם ריבוי חולי קורונה.

"עוד משהו ייחודי שעשינו, בגלל שאנחנו עוסקים בסיעוד ומכשירים אחים ואחיות, בנינו תוכנית לימודים מקוונת מיוחדת לקורונה שעברה לכלל הסטודנטים והם אף נבחנו עליה. זאת, כדי שאם הם יהיו בשטח ויש סטודנטים שגם בימים אלה עובדים, ידעו איך להתמודד עם כל סיטואציה. את כל הידע בנושא ההתמודדות עם קורונה העברנו להם. אגב, גם אנחנו כאחים ואחיות במערכת הבריאות היינו צריכים ללמוד את זה לעומק", מספר עורקבי.

בסיכום ביניים, דמיינת שנגיע בכלל למצב מסוג זה?

"אני מאוד משתדלת לחשוב על תהליכים. בהתחלה לא חשבתי שנגיע למימדים האלה. האמנתי שזה ייקח שבוע-שבועיים ולא שניכנס לטירוף כזה של עבודה. זה מאוד לא פשוט ברמה האישית כי יש ילדים בבית ובעל בשירות קבע שגם הוא עובד כרגיל ואף יותר. אני משתדלת לנהל את הזמן שלי בצורה שיהיה מקום לכולם ובעיקר למשפחה שלי. יש לי ילדים בכל שכבות בגיל – מכיתה א' ועד תיכון – וצריך לתת לכל אחד את תשומת הלב שלו".

"כשאני מסתכלת ומתמודדת עם הקושי – אני אומרת לעצמי שיש אנשים שברגע הזה מתמודדים עם החולי הזה – וכל עוד אנחנו בריאים וכולם בסדר, צריך לומר תודה לה'. כל עוד אפשר לתרום ולעשות וכולנו בבריאות – אני מודה לה' ששם אותי בתפקידים האלה כדי שאוכל לעזור מהמקום שלי", מסכמת עוקרבי.