"כל זמן מאיר בתכונתו". קביעה זו של הרב קוק זצ"ל מבקשת מאיתנו להעמיק ולהתבונן על כל זמן ותקופה על מנת לעמוד על מהותה ועניינה.
קביעה הזו נכונה היא בכל עת, ובפרט בהגיע חודש אייר. סיום חודש ניסן, חודש האביב, מותיר בליבנו את התרגשות ההתחדשות, את התפעלות הנפש מגאולת מצריים וקריעת ים סוף, ואז אנו "נוחתים" אל חודש אייר, שעד לא מזמן נטול היה אירועים וימים מיוחדים לציון.
לא רק זו אלא אף זו, מחודש שכולו חגיגיות שבגינה אין אומרים תחנון כל ימות החודש, אל חודש שכולו תחנון ועטוף בחוויית האבלות על מותם של עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא.
מה אם כן תכונת חודש אייר המאיר בו? על מנת לעמוד על עניין זה נוסיף ונשאל על פרשת השבוע שנקרא השבת "תזריע – מצורע".
ידועה גישתו של רבינו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל לראות את פרשיות התורה כזוגות המתכתבים האחד עם השני, אולם דומה שקשה עד מאד להבין הכיצד "השתדכו" דווקא פרשיות אלו, מה יותר מנוגד לכאורה מהמפגש החי המשמח המלא אור ותקווה של לידת תינוק, הפותח את פרשת "תזריע", אל מול העיסוק בדיני הצרעת על כול סוגיה וגווניה להם מוקדשת פרשת "מצורע", שהרי "מצורע חשוב כמת". היש ניגוד גמור יותר מן החי אל המת?
ידוע שחודש אייר קרוי גם בשם נוסף והוא "החודש השני", ומקורו מספר מלכים כאשר שלמה המלך מתחיל לבנות את בית המקדש "בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני". סיבת הדבר, שחודש אייר נקרא גם "החודש השני", בא להדגיש שעניינו ומהותו הוא בהיותו קשור ונמשך מן החודש הראשון, חודש ניסן. נדמה לי שקביעת התורה לשכן את פרשיות תזריע ומצורע בשכנות, בא ללמדנו שיעור יסודי בהתמודדות עם אתגרי העולם ומשבריו. פעמים רבות אנו נשאלים ושואלים הן את עצמנו והן את האחרים, מהי הדרך להתגבר על הקושי? מהיכן שואבים כוח לקום מן הנפילה?
ובכן, אין דרך אחת נכונה, ואין תשובה אחת מועילה בהכרח יותר מן השנייה, אולם מסמיכות הפרשיות נלמד, הדרך להתמודד עם קושי הצרעת באדם בבגד או בבית, היא בהכרה הברורה שיש לנו עתיד, שישנם לידות המחדשות תמידים כסדרם, "המחדש בטובו בכל יום תמיד". היכולת להרים את הראש ולהסתכל על האופק ולמצוא שם את ההתחדשות והלידה היא קריאת ההשכמה הדרושה לאדם ולחברה, והיא הנותנת לנו כוח.
מכאן נעבור ל"חודש השני", בראשית דברינו שאלנו, כיצד יוסבר המעבר שבין חודש ניסן לאייר, ולאור מה שאמרנו כעת, ניתן לומר שרק מתוך חיבור מהותי לחודש ניסן על שלל ההתחדשות וההתרגשות שבו, ניתן יהיה לעבור את חודש אייר על שגרתו ואבלותו. ואולי זו מהות "פסח שני" שנחוג באייר, שכן מטבע הדברים היה יותר מסתבר שבני ישראל שהיו טמאים לנפש ולא יכלו לעשות הפסח במועדו, ימתינו לשנה הבאה, זו התוצאה הטבעית המתבקשת בחודש אייר.
אולם כאשר חודש אייר הוא גם "החודש השני", כלומר הוא יונק ושואב כוח מחודש ניסן, אזי מצליח עם ישראל להסתכל מבעד להחמצה אל האופק, לשאוב כוח מיציאת מצרים וקריעת ים סוף, ולדעת שניתן לשנות לתקן ולהיגאל.
זכינו בדורינו, ועם שרידי חרב, שהיו חשובים כמתים, שמעו את קריאת ישעיהו הנביא: "התנערי מעפר קומי שבי, ירושלים; התפתחי מוסרי צווארך, שבייה בת-ציון". ניערנו את אבק הגלות מעלינו, שבנו לציון, בנינו מדינה בו פורח עולם - ודרכם אנו זוכים לנחמה.
שנזכה ונתבשר אך בשורות טובות ישועות ונחמות ולגאולה שלימה במהרה בימינו.
הרב איתי שטרית הוא ר"מ בישיבת ההסדר בטפחות