לפני כשבוע פורסם כי מנכ"לית משרד החינוך רונית תירוש נדרשה להתמודד עם נזקיה של סדרת הטלוויזיה לילדים "מורדים", הגורמת להתנהגויות פסולות של ילדים. בין היתר דווח על התעללות של קבוצת תלמידים אחת באחרת.
תירוש ציינה כי למשרד החינוך באופן עקרוני אין שליטה על חומרים המתפרסמים בטלוויזיה, באינטרנט או בקלטות וידאו, חומרים שיש להם השפעה שלילית על תלמידים ועל בני נוער. עם זאת הוסיפה כי נפגשה עם הממונים על יחסי הציבור של הסדרה והציעה להם כי בסוף כל פרק ישולבו מסרים חינוכיים מתקדמים, שיועברו באמצעות אנשי מקצוע מהשירות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך. בדרך זו יוכלו הצופים הצעירים להפיק את הלקחים הרצויים.
השבוע פרסם גם עיתון "ירושלים" מעט מהתופעות החמורות שאותן משייכים להשפעתה של הסדרה על הילדים. בבתי ספר שונים בארץ נתגלו תופעות של אלימות בין התלמידים וגם השחתת רכוש. בכמה מקומות נדרשה המשטרה להיכנס לעובי הקורה.
בסיכומה של הכתבה נכתב: "ואם המורים, והמנהלים ואפילו השוטרים אינם מצליחים לתת מענה לתופעה הרי ששמעון, אב לתלמידה בכיתה ז' בבית הספר יוחנני בהרצליה, חושב כי הוא מצא את הדרך המקורית ביותר להתמודד: 'לא יכולתי יותר. בשבוע שעבר ניתקתי את הכבלים בגלל הסדרה הזו". עוד אמר שמעון כי בסדרה כלולים קטעים של אלימות וקטעים נוספים שאינם ראויים להיות מוצגים בפני ילדים "מה עוד שהסדרה משודרת בשש בערב. אותי זה שבר. לא יכולתי יותר, וניתקתי".
להורים הסבורים כי כשיגיעו ילדיהם לגיל בית הספר יתחילו להתמודד עם נושא הטלוויזיה והשלכותיו מזומנת הפתעה, וזאת באמצעות מחקר חדש המתפרסם בגליונו מחודש ינואר פברואר של הביטאון "התפתחות הילד". פרטי המחקר התפרסמו בסוף השבוע באתר Siencedaily .
במחקר בדקה הפרופסורית לפסיכולוגיה דונה מאם מאוניברסיטת טאפט בבוסטון את השפעותיה של הטלוויזיה על פעוטות בני שנה. במחקר בדקה פרופ' מאם, חוקרת המומחית בנושא קומוניקציה רגשית של ילדים, את האופן שבו ילדים משתמשים בגירוי רגשי כבסיס אינפורמטיבי לקבלת החלטות, והפעם נבדק הגירוי הרגשי העולה מסצינות טלוויזיוניות.
במהלך המחקר נבחנו תגובותיהם של בני 12 חודשים כלפי עצמים נבחרים. לפני שהם נמסרו לידיהם, הם צפו ביחסם של "שחקנים" בסרט וידאו כלפי אותם העצמים. "השחקנים" ביטאו את יחסם לעצמים בשלושה אופנים: תגובה נייטרלית, תגובה חיובית ותגובה שלילית. התגובות באו לידי ביטוי בטון הדיבור ובהבעות הפנים.
לאחר שהפעוט צפה ב"תגובתו" של שחקן כלפי אחד משלושת העצמים שהיו מונחים לפניו, הוא קיבל את אותם העצמים. המחקר בדק את יחסו של הפעוט כלפי העצמים לאחר שצפה בתגובה הרגשית של השחקנים כלפיהם. מתברר כי תגובתו השלילית של השחקן כלפי אחד העצמים גרמה לכך שהפעוט סירב לשחק בעצם ה"שלילי", ובחר לשחק בעצמים האחרים.
לפי ממצאי מחקרה קובעת מאם כי גם פעוטות בני שנה, הנחשבים לצופים "פאסיביים", כביכול, מושפעים מהטלוויזיה הפועלת בחדר שבו הם נמצאים, והם גם מעצבים את התנהגותם בהתאם למה שהם לומדים מהצפייה בה.
בהסתמך על המחקר מאם מייעצת להורים כי בנוכחות תינוקם ישקלו היטב מה יהיה האופן הרגשי של תגובתם על אירועים: האם, לדוגמה, יגיבו בטון תקיף או מופתע, וכן היא ממליצה להם להיזהר מלפתוח את מכשיר הטלוויזיה בנוכחות תינוקם כאשר משודרת בו תכנית המיועדת למבוגרים בלבד.
תירוש ציינה כי למשרד החינוך באופן עקרוני אין שליטה על חומרים המתפרסמים בטלוויזיה, באינטרנט או בקלטות וידאו, חומרים שיש להם השפעה שלילית על תלמידים ועל בני נוער. עם זאת הוסיפה כי נפגשה עם הממונים על יחסי הציבור של הסדרה והציעה להם כי בסוף כל פרק ישולבו מסרים חינוכיים מתקדמים, שיועברו באמצעות אנשי מקצוע מהשירות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך. בדרך זו יוכלו הצופים הצעירים להפיק את הלקחים הרצויים.
השבוע פרסם גם עיתון "ירושלים" מעט מהתופעות החמורות שאותן משייכים להשפעתה של הסדרה על הילדים. בבתי ספר שונים בארץ נתגלו תופעות של אלימות בין התלמידים וגם השחתת רכוש. בכמה מקומות נדרשה המשטרה להיכנס לעובי הקורה.
בסיכומה של הכתבה נכתב: "ואם המורים, והמנהלים ואפילו השוטרים אינם מצליחים לתת מענה לתופעה הרי ששמעון, אב לתלמידה בכיתה ז' בבית הספר יוחנני בהרצליה, חושב כי הוא מצא את הדרך המקורית ביותר להתמודד: 'לא יכולתי יותר. בשבוע שעבר ניתקתי את הכבלים בגלל הסדרה הזו". עוד אמר שמעון כי בסדרה כלולים קטעים של אלימות וקטעים נוספים שאינם ראויים להיות מוצגים בפני ילדים "מה עוד שהסדרה משודרת בשש בערב. אותי זה שבר. לא יכולתי יותר, וניתקתי".
להורים הסבורים כי כשיגיעו ילדיהם לגיל בית הספר יתחילו להתמודד עם נושא הטלוויזיה והשלכותיו מזומנת הפתעה, וזאת באמצעות מחקר חדש המתפרסם בגליונו מחודש ינואר פברואר של הביטאון "התפתחות הילד". פרטי המחקר התפרסמו בסוף השבוע באתר Siencedaily .
במחקר בדקה הפרופסורית לפסיכולוגיה דונה מאם מאוניברסיטת טאפט בבוסטון את השפעותיה של הטלוויזיה על פעוטות בני שנה. במחקר בדקה פרופ' מאם, חוקרת המומחית בנושא קומוניקציה רגשית של ילדים, את האופן שבו ילדים משתמשים בגירוי רגשי כבסיס אינפורמטיבי לקבלת החלטות, והפעם נבדק הגירוי הרגשי העולה מסצינות טלוויזיוניות.
במהלך המחקר נבחנו תגובותיהם של בני 12 חודשים כלפי עצמים נבחרים. לפני שהם נמסרו לידיהם, הם צפו ביחסם של "שחקנים" בסרט וידאו כלפי אותם העצמים. "השחקנים" ביטאו את יחסם לעצמים בשלושה אופנים: תגובה נייטרלית, תגובה חיובית ותגובה שלילית. התגובות באו לידי ביטוי בטון הדיבור ובהבעות הפנים.
לאחר שהפעוט צפה ב"תגובתו" של שחקן כלפי אחד משלושת העצמים שהיו מונחים לפניו, הוא קיבל את אותם העצמים. המחקר בדק את יחסו של הפעוט כלפי העצמים לאחר שצפה בתגובה הרגשית של השחקנים כלפיהם. מתברר כי תגובתו השלילית של השחקן כלפי אחד העצמים גרמה לכך שהפעוט סירב לשחק בעצם ה"שלילי", ובחר לשחק בעצמים האחרים.
לפי ממצאי מחקרה קובעת מאם כי גם פעוטות בני שנה, הנחשבים לצופים "פאסיביים", כביכול, מושפעים מהטלוויזיה הפועלת בחדר שבו הם נמצאים, והם גם מעצבים את התנהגותם בהתאם למה שהם לומדים מהצפייה בה.
בהסתמך על המחקר מאם מייעצת להורים כי בנוכחות תינוקם ישקלו היטב מה יהיה האופן הרגשי של תגובתם על אירועים: האם, לדוגמה, יגיבו בטון תקיף או מופתע, וכן היא ממליצה להם להיזהר מלפתוח את מכשיר הטלוויזיה בנוכחות תינוקם כאשר משודרת בו תכנית המיועדת למבוגרים בלבד.