הקללה הגדולה של הקורונה פוגעת בכולם. אשרינו שאנו לא במצב של אחינו בגולה ועל זה ביום העצמאות הקרוב נודה לקב"ה. מי לא גאה להיות ישראלי עכשיו? מי לא מבין את גודל המתנה שהקב"ה נתן לנו שנקראת מדינת ישראל?
אני, לא עליכם, ראיתי מקרוב (דרך 'זום') איך קוברים את בן דודי היקר, הרב זלמן הלל פנדל מלייקווד ניו ג'רזי, שהיה תלמיד חכם עצום ואבא לשנים עשר, איש שכולו יראת שמיים ואהבת תורה. בנוסף, ראיתי את אבא שלי שליט"א שומע על שני תלמידים שלו מישיבה תיכונית בניו יורק שנפטרו מקורונה.
התובנות שלי הן שלוש:
א) צריך הרבה חזרה בתשובה.
ב) צריך להיזהר מאוד.
ג) אין כמו מדינת ישראל.
אף על פי כן, ברור לכולם שהמשק חייב להיפתח בהדרגה כזו או אחרת, בבקרה גדולה ובדחילו ורחימו. עם זאת, לא יעלה על הדעת שכל העולם הבוגר והיצרני ממשיך ורק בחורי הישיבה נשארים בבית. לימוד תורה זה לא תרבות פנאי ואיזושהי תוספת לפסיפס של החברה הישראלית, אלא "כי הם חיינו" ו"חיי עולם נטע בתוכנו". אנו מאמינים שהתורה מגינה ומצילה ולא טוב למדינת ישראל ולעם היהודי שבתי המדרש בארץ ישראל סגורים ושוממים מקול מתוק של תורה.
מסופר שהתייעצו עם גדולי תורה לגבי העיתוי של הפצצת הכור האטומי וייעצו שלא בזמן שכולם ישנים אלא בזמן שלומדים ויש זכות התורה. כולנו צריכים את זכות התורה בימים אלו ואסור שבטלה גדולה תביא לידי שעמום.
אבל, כמובן שיש כמה תנאים:
א) חייבים להתרגל למציאות חדשה. הצבא ביקש לגייס את בחורי הישיבה אצלנו לשלושה שבועות על מנת שיסייעו בעבודה הברוכה של פיקוד העורף, הבחורים שלנו נענו ברצון ובהמלצת צ.ה.ל נשארו ביחד בישיבה בשבת. הקפדנו (משמעת צבאית) על מסכות לכולם וישיבה במרחקים וראינו שכשיש תקיפות ונחישות ניתן להתרגל לשינויים מדהימים (רק לפני חודש לא האמנו שחברה שלימה יכולה להסתגר בבתים במשך תקופה). לא שייך להחזיר אלא אם יש תנאים חדשים של ריחוק ושל זהירות קיצונית עם אכיפה.
ב) צריך להגביל את הפתיחה לבחורים שמוכנים להתחייב להישאר חודש שלם ללא יציאות הביתה ובאופן טבעי זה ימנע צפיפות ויקטין את הסכנות בצעד הזה.
מקוואות גברים, בתי כנסת, חתונות גדולות וברי מצווה יכולים לחכות. התורה היא חיינו וכל רגע חשוב.
ברוב עצה ותושיה, מתוך התייעצות, בעזרת ה' מדינת ישראל תעשה את הדבר הנכון בזמן הנכון.
הכותב הוא ראש ישיבת שדרות