בשבוע שעבר הלך לעולמו הרב ישעיהו הבר זצ"ל. איש של חסד שבענווה ובפשטות פעל מבלי להתעייף לסייע. לסייע לחולים שסבלו מאי ספיקת כליות, שנזקקו לעבור באופן תכוף את הסיוט של טיפולי דיאליזה, ולסייע לאנשים בריאים שחיפשו את האפשרות לתרום.
הרב הבר דאג וטרח להפגיש ולחבר בין אלו לאלו. זכינו כבר בעם ישראל לאנשי חסד רבים, לרבים רבים שתורמים ונרתמים לכל מטרה. לתעשיה שלימה של גמ"חים בכל תחום ולעוד רעיונות שעולים במוחם של יהודים שחיפשו את הדרך לעשות טובה למישהו אחר.
ובכל זאת הרב הבר היה חידוש. מהפכן של ממש. הוא גייס אנשים לעשות דבר שהוא עצמו לא עשה מעולם. בסיפורו האישי הוא הכיר היטב את הצד השני, הרגיש היטב את הצורך והתועלת, את החיים החדשים אחרי השתלת כליה, ואת זה הוא הביא.
הוא היה פונה בהערכה רבה בהתפעלות עצומה ובתודה ללא קץ, אך המסר שלו הוא שאתה צריך לעשות את הטוב. אתה נדרש לכך. עשיית חסד איננה דבר אישי של פלוני, ולא עשיית טובה לאלמוני. לא מתוך תחושת הרצון הטוב שלך, אלא בהבנה שאם הקב"ה זיכה אותך באפשרות לתת, ראוי שתעשה זאת. חז"ל כבר הגדירו זאת במילים "גדול המעשה יותר מן העושה".
מי שגורם לאחרים לעשות, גדול יותר. העושה חסד בעצמו עלול לתפוס זאת כפרץ אישי של טוב ליבו, אך המתרים אחרים בא והופך את החסד לשורת הדין. עושה את הטוב לנורמה נדרשת.
יהי רצון שנזכה לדבוק בדרכו, לבקש את הטוב כיוון שהוא טוב. ובמילותיו היפות של הרב: "להיות אנשים שמופיעים כאשר זקוקים להם ונעלמים כאשר רוצים לומר להם תודה..". יהי זכרו ברוך, ותעמוד זכותו לאשתו, למשפחתו, לתלמידיו ולכולנו.
הכותב: הרב אלעד גדות, רב הישוב נגוהות, דרום הר חברון