אני מיכאל אדרי, תורם כליה מספר 216 באמצעות הרב ישעיהו הבר ז״ל, כותב מדם ליבי ומפנה אצבע מאשימה כלפיכם, פוליטיקאים ומנהיגים מכל גווני הקשת הפוליטית.
אני שומע את ההספדים הנרגשים ושואל, איפה הייתם בעשור האחרון? איך לא סייעתם ולו בשקל אחד למפעל האדיר של הרב הבר שהציל כ-800 חולי כליה? איך ישנתם במצפון שקט כשנתתם ביודעין לאדם פרטי, ללא כל מימון, לשאת על גבו משימה לאומית ללא כל תמיכה של המדינה?
חישובים שנעשו מראים שהרב חסך למדינה בעבודתו מיליארדי שקלים בהוצאות דיאליזה וטיפול. כולם ידעו את הנתון, מדוע לא מימנתם אגורה שחוקה מכל הפעילות?
יום לאחר הניתוח, כשאני ואבירם פידל לו תרמתי את כלייתי הבנו כי העמותה "אינה נספרת" על ידי איש מהמנהיגים והפוליטיקאים במדינה, התחלנו לספר את סיפורנו בהתנדבות בעשרות מפגשים בהתנדבות ברחבי המדינה. הרב לא רק סייע לי להגשים מטרה חשובה ולא רק הציל את אבירם.
הוא חיבר ביני, בן לציונות הדתית יליד גוש קטיף לבין אבירם, איש שמאל רמת אביבי ממייסדי דור שלום. הוא יצר מאות גשרים וחיבורים בלתי נראים בין קצוות שונים בחברה הישראלית, והפיץ את אהבת האדם ואהבת האחר, ללא תנאי וללא מחיר - גם זה כנראה, מסר שלא מעניין איש בהנהגה דהיום של ישראל צינית שמונהגת בידי ציניקנים.
מאז מותו של הרב קראתי עשרות ניחומים מרגשים וביניהם ניחומים של ראש הממשלה, הנשיא, השרים וחברי הכנסת. עם כל הכבוד, כמה קל לכתוב מילים פייסניות, מבינות, אוהבות, על אדם כזה לאחר מותו.
אבל איפה הייתם בשבילו כשהוא היה בחיים? איפה הייתם ב-11 שנות פעילות ומסירות נפש של אדם, על חשבון עצמו ומשפחתו, שהקים ארגון בלי שום עזרה של המדינה! איך לא תיקנתם תקנה, איך לא הקצבתם תקציב, איך לא יזמתם מיזם משותף...לי אישית זה כואב ואת זה חייבים לתקן ומיד.
לטובת כל חולי הכליה שעוד מחכים. לחיי מורשת האיש הצדיק שהיה ואיננו. ליצירת ישראל טובה יותר, שדוגלת בתמיכה בחלש. שלא רק מדברת אלא שגם תומכת כלכלית וכך גם חוסכת ומתייעלת. ישראל שהציניות ממנה והלאה.
אני כותב כי חשוב לי שהארגון ימשיך להתקיים ולגדול ולזה אני והנתרם שלי מחויבים.