ריבונות של עולם

נתניהו הציג את ההסכם עם כחול לבן כניצחון שלו בכל הקשור לריבונות. בפועל, השליטה של ישראל בשטחי C תחת גנץ עתידה להמשיך ולהתכרסם

ניצן קידר - ערוץ 7 , ב' באייר תש"פ

ריבונות של עולם-ערוץ 7
האם החלת הריבונות היא רק הבטחה לצורכי בחירות? נתניהו בסיור בגוש עציון
צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

"יש ריבונות". זו הייתה הבשורה שהיה חשוב לבנימין נתניהו להעביר לימין הישראלי, אחרי שחתם על הקמת ממשלת האחדות עם מפלגת כחול לבן.

יש אפילו תאריך יעד, תחילת חודש יולי, כמובן בלי שום התחייבות שזה יקרה אז. הסעיף הזה הודגש לא אחת על ידי הליכוד בימים האחרונים, אך איש במפלגה לא דיבר בקול על סוגיית המחיר של מהלך כזה, אם בכלל ייצא אל הפועל.

ראשית, מדובר בהחלת ריבונות בבקעת הירדן תחילה. עם צעד כזה גם בני גנץ יוכל לחיות וסביר להניח שגם ירדן, שעושה קולות של נמר אך ככל הנראה תיילל בסוף כחתול. הצעד הרחב יותר דורש הסכמות. נתניהו לא סינדל את עצמו לגמרי בעניין הזה, אבל הוא לא יוכל לעשות ככל העולה על רוחו.

האמריקנים – ואת זה נתניהו יודע היטב – דורשים תמורת הריבונות הכרה במדינה פלשתינית. סביר להניח שבכחול לבן לא יתנגדו לנושא. השאלה היא כיצד ינהג נתניהו והאם יבחר להסתתר מאחורי אנשי כחול לבן ולתרץ הכרה במחויבות, או ליישם את אידיאולוגיית גוש הימין כפי שהתחייב בהצהרות שיצאו על ידי דובריו יותר מפעם אחת בשבוע הנוכחי.

גם מפת היישום משמעותית מאוד – האם היא תישאר מפת מובלעות כמו שהיא כיום, או שאכן יבוצעו בה תיקונים אמיתיים ונדרשים כפי שמבקשים במפלגות הימין ובמערכת הביטחון. נתניהו ייבחן בכך. אז הריבונות אולי יכולה להירשם ככלי יעיל לשיווק, אבל יישומה עוד לא בטוח בטווח הזמן הנראה לעין. לצד זאת, יש תהיות רבות לגבי המדיניות הממשלתית בשטח C. גורם מדיני בכיר אמר לנו כי "צפויות הפתעות גם במישור הזה", וכי "קיימת תוכנית ברורה כיצד משתדלים לספח או לשלוט בכמה שיותר משטח C".

תוכנית טראמפ דורשת הקפאה מוחלטת בשטח הזה. אלא שבעוד לישראל אין שום תוכנית אמיתית, לפלשתינים יש את תוכנית פיאד שמקודמת על ידי הרשות בכל הכוח כדי להשתלט בפועל על השטח. עד כה ראש הממשלה נתניהו גמגם בנושא הזה שוב ושוב. זאת בזמן שנפתלי בנט בשבתו כשר הביטחון מינה את קובי אלירז כפרויקטור מיוחד לטיפול בשטחים אלה.

בני גנץ במשרד הביטחון, כך סביר להניח, לא ימשיך במדיניות הזאת. לכן השאלה המהדהדת באשר לנתניהו נוגעת לריבונות, לטיפול בשטחי C ולהבנה שגרירת רגליים או הסכמה למדינה פלשתינית היא אימוץ מדיניות שמאל והפרה בוטה של התחייבות פומבית שלו. לצד זאת יש לציין בצער שאם ינהג כך, זו לא תהיה הפעם הראשונה שנתניהו מבטיח ימין ומקיים דווקא שמאל.

השתמש וזרוק

בימינה עסוקים בימים האחרונים בשתי שאלות: אם ייכנסו לממשלה ויחוקק חוק נורבגי כזה או אחר - מי יהיו המועמדים שיחליפו בכנסת את השרים שיפנו את מקומם, וכמובן שאלת מספר התפקידים וזהות השרים.

ראשית לתיקים. כל אחד מארבעת בכירי המפלגה רואה את עצמו כמועמד לתפקיד שר. בנט כיו"ר המפלגה וכמי שבימים אלה מחזיק בתיק הביטחון, איילת שקד שוויתרה בסיבוב הקודם וכעת דורשת את המגיע לה, בצלאל סמוטריץ' שהוכיח את כוחו בתיק התחבורה וכמובן הרב רפי פרץ שמכהן כשר החינוך ואף מחזיק בהבטחות מפורשות מנתניהו.

קיימת סבירות גבוהה מאוד שיותר מההצעה הנוכחית - שר קבוע לכל הקדנציה, שר ברוטציה ועוד ראשות ועדה משמעותית - אין לנתניהו מה לתת. פרוסות העוגה שלו מדודות, השושבין שתפר את ההסכמות, השר אריה דרעי, מתעקש שהמפתח יהיה שוויוני ואף מפלגה לא תקבל יותר מרעותה (למרות שהוא לא הוזז מתפקידו וש"ס תקבל תפקידים משמעותיים מאוד מבחינתה). נתניהו קשוב לדרעי הרבה יותר מאשר לבנט.

השאלה היא היכן נמצא הרף של ימינה. בנט וסמוטריץ' הם הנחרצים יותר ברביעייה. הם לא חוששים ללכת לאופוזיציה ומתכוונים להזכיר שנתניהו הוא זה שהשתמש בגוש לטובתו – וזרק כשלא היה לו כבר צורך. ייתכן מאוד שאיילת שקד תהיה מוכנה לוותר בסופו של דבר. היא בונה את עצמה לטווח הארוך ומביטה קדימה, וגם ראשות ועדה חשובה תיתן לה ביטוי מצוין.

אלא שבליכוד, שבו מעוניינים שנציגות של סיעת ימינה תהיה בכל מקרה בממשלה, כבר אמרו שינסו לפרק את השותפות מבפנים. במפלגה טוענים שהחוליה החלשה היא הרב רפי פרץ שיסכים להיכנס גם בלי חבריו. בסביבתו של הרב מבהירים ל'בשבע': "לא יקום ולא יהיה". גם כל השותפים האחרים בימינה מצביעים על הליכוד כמי שמפיץ ספינים של אפשרות פיצול.

אפילו הנורבגים התבלבלו

לצד שאלת התפקידים אחד מהנושאים הבוערים, לפחות בתוככי הבית היהודי, הוא סוגיית החוק הנורבגי. עדיין לא ברור איזה חוק תחוקק הקואליציה ואיך הוא יפעל. הבעיה המרכזית שתניע את החוק שייחקק קשורה דווקא לכחול לבן. במפלגתו של גנץ רוצים לעקוף את הרשימה שנבחרה לכנסת בשל הפיצול מיש עתיד-תלם. בשל כך הם צריכים חוק "מדלג" – שיאפשר לבא בתור בסיעה להיכנס ולא ברשימה כפי שנבחרה לכנסת.

חוק כזה גורר ספקולציות רבות, שהרי לנפתלי בנט ברור שהבאה בתור היא נציגת ימינה עידית סילמן ואז היא תיכנס כך או כך, לפי כל חוק נורבגי. אלא שאם גם בצלאל סמוטריץ' ממשיך לכהן כשר ורוצה לנצל את החוק, הבאה אחריו ברשימה היא שרה ב"ק שמייצגת את הבית היהודי במידה וייחקק חוק נורבגי פשוט. אלא שאם מדובר בחוק מדלג, שרה ב"ק אינה נציגת הבית היהודי אלא אח"י. הנציג הבא של המפלגה הוא דווקא מוטי יוגב, שבסביבת הרב פרץ מעדיפים שלא ייכנס. זאת ועוד, ברור הרי שסמוטריץ' היה שמח להכניס דווקא את הבאה בתור באיחוד הלאומי – אורית סטרוק.

נשמע מסובך? מתברר שלפחות בתוככי הבית היהודי יש מי שהדבר מעסיק אותם מאוד. באותה נשימה חשוב לציין שהחוק הנורבגי המדלג לא פשוט מבחינה משפטית ויצטרך לעמוד במבחן בג"ץ. על פי הקולות שנשמעים, כלל לא בטוח ששופטי העליון יסכימו. אולי אף להפך.

בשורה התחתונה, חבל להפליג על כנפי התאוריה. בכירים בימינה אמרו השבוע שנתניהו לא באמת רוצה אותם בפנים. באופן בסיסי הם צודקים. נתניהו בחר בחרדים והותיר כהרגלו את הציונות הדתית להסתפק בשאריות של השאריות. אלא שחישוביו של נתניהו קצת יותר מסובכים. יש לו עניין בימינה כעלה תאנה למהלכים מסוימים, ובעיקר לימים קשים ולמלחמות עם כחול לבן – אם וכאשר יהיו.

גוש הימין הוא עדיין מצרך יקר מבחינת נתניהו והוא לא יוותר עליו בקלות, אבל גם לא יעשה שמיניות באוויר כמו שעשה כדי להשאיר את ליצמן במשרד הבריאות ואת דרעי במשרד הפנים תוך שהוא יורק בפרצופם של רבים מחברי מפלגתו. בליכוד יהיו מי שידעו לספר השבוע שגם אם ימינה תלך לאופוזיציה, היא לפחות תלך בראש מורם ועם גאווה אידיאולוגית. "אנחנו", אמר גורם במפלגה, "גם נשכבנו על הגדר בשביל נתניהו, וגם נמצא את עצמנו כח"כים זוטרים, רגע אחרי שחלקנו היו שרים, סגנים או בעלי תפקידים משמעותיים".