אביעד תפוחי
אביעד תפוחיצילום: עצמי

התקופה שבין פסח לשבועות מזמנת לנו עושר רב של ימים מיוחדים. עד שנכנסים לשגרה אחר פסח כבר מגיע יום השואה ומיד לאחר מכן יום הזכרון ויום העצמאות, לא עובר זמן רב ואז מגיעים ל"ג בעומר ויום ירושלים ולבסוף חג השבועות. האם יש קו המאחד בין הימים הללו, האם יש מהלך השוזר את כולם יחד?

בפסח עם ישראל נולד, חז"ל מדמים את יציאת מצרים לרועה המיילד את הכבשה שלו ושולף ממנה את הולד. יש לראות את פסח כיום העצמאות הראשון והנצחי שלנו, בו קבוצת עבדים נהפכה בבת אחת לעם. היציאה לחירות הייתה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, 'אני ולא מלאך', כי מפתח של לידה נמצא בידיו של הקב"ה בלבד.

לאחר הלידה, עם ישראל פותח במסע עד שמגיע אל ההר בו הוא מקבל את המשמעות והערך ללידה הזו, את הערכים שהם המהות של העם. בניגוד לתנועות שחרור שציטטו באופן חלקי 'שלח את עמי', אנו יודעים שהציטוט השלם הוא 'שלח את עמי ויעבדוני'.

בדורנו זכינו ללידה מחודשת, ובכך יצאנו למסע מחודש ואישי מהלידה ועד קבלת המשמעות והערך.

אנו מתחילים לציין את הלידה מיום השואה, בו אנו מציינים את הניתוח הכואב שהוביל ללידה. כאשר 'קול דודי דופק פתחי לי רעייתי' והרעיה מסרבת, אזי 'דודי שלח ידו מן החור', וכשהדוד מסתיר את פניו אזי 'מצאוני השומרים היכוני פצעוני, נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות'.

איננו יודעים את פשר השואה, אנו רק יודעים שבסופו של דבר זה היה הדרך שבה ריבונו של עולם בחר להוציא אותנו מהגלות וליילד אותנו מחדש. כולנו מעדיפים לידה טבעית, אבל לעיתים אין מנוס מניתוח קיסרי כאוב. לאחר הניתוח, הולד יוצא לאויר העולם ואת זה אנו מציינים ביום העצמאות.

אך מה המשמעות של יום הזכרון הקודם ליום העצמאות? ניתן לומר שיש בכך משום הדגשת הנס של יום העצמאות. הרב צבי יהודה קוק הקשה על החגיגות וההלל שביום העצמאות, שהרי באותו יום לא ניצלנו מחיים למוות, אדרבה ביום זה נכנסנו במודע ללוע הארי ולסכנה הגדולה ביותר.

וביאר, שזה עצמו הנס, כח הגבורה לעמוד מול אומות העולם ולהכריז על הקמת המדינה היא נס בפני עצמו. גבורה זו באה גם לידי ביטוי בגבורת המון עמך בית ישראל שהשליכו נפשם מנגד עבור עם ישראל והמדינה בעודם לבושים מדי הזית, מדי צבא הגנה לישראל. לכן מה מתאים יום הזכרון להצמידו ליום העצמאות.

ביום ירושלים אנו מגיעים לקצה השני של הציר המוליך בין לידה לקבלת משמעות וערך, שכן ביום זה זכינו להכנס לליבה של ארץ ישראל. לב פועם זה של ארצנו מפגיש אותנו עם המהות של הארץ הזו, עם הקדושה וההוד שהיא צופנת בחובה, עם המהות של חיינו כאן בארץ ישראל. ולכן מה מתאים שכשאנו מתקרבים לחג השבועות, אנו מציינים את יום ירושלים ואת הכניסה אל עיר הקודש והמקדש.

אך מה המשמעות של ל"ג בעומר בין יום העצמאות ויום ירושלים? בל"ג בעומר אנו לא רק מציינים את יום פטירתו של רשב"י, אנו מציינים את האש הבוערת של תורת הנסתר. העובדה של"ג בעומר הולך ונחגג יותר ויותר בתפוצות ישראל, מבטא את הקשר ההולך ומתהדק שבין עם ישראל ובין תורת הסוד שהופכת מנחלתם של יחידי סגולה לנחלת הכלל. אף מי שלא הוגה בספרי קבלה, ניזון מתורת הסוד דרך תורת החסידות, הרמח"ל, הגר"א הרב קוק ועוד. וכבר אמרו בספר הזוהר- "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר, יפקון מן גלותא ברחמי (-ובגין שעתידים ישראל לטעום מאילן החיים שהוא ספר הזוהר, יצאו מן הגלות ברחמים)". תורת הסוד, בפרט באופן שהתגלתה ע"י חכמי ישראל בדורות האחרונים, היא המפתח למעבר חלק ומהיר בין יום העצמאות ליום ירושלים, בין לידה לקבלת משמעות וערך. ספר הזוהר מחנך אותנו להכיר בסגולת ישראל, בקדושה הצפונה בחומר, במשמעותה של ארץ ישראל ועוד. אלו העיונים העמוקים שאנו זקוקים כאויר לנשימה כדי שנוכל לבנות בחזרה את עמנו לאחר גלות שנות אלפיים.

המסע הנפלא מסתיים בחג השבועות, בו אנו ניצבים סביב ההר ומקבלים מחדש בקולות וברקים את הערכים והמהות לאורם אנו ממשיכים לצעוד. וזאת עד לשנה הבאה בה נשוב ונעבור דרך התחנות המיוחדות הללו, אך בעזרת ה' ברמה גבוהה יותר ובהבנה מעמיקה יותר.

הכותב: ראש כולל דיינות שדרות, וראש כולל דיינות 'אור יוסף' בבית חג"י, ואב"ד בבית הדין לממונות הר חברון