שמחה גדולה בשמיים. אבא נפגש עם אמא, אהובת ליבו, ובטח הוא משלים לה עכשיו את כל מה שהיא שואלת על השנים שלא הייתה פה.
המילים האחרונות של אמא, בלילה הקר ההוא בברלין, כשאני רץ לצד האלונקה שלה, היו: "רמי, תשמור על אבא, ותדאג לאלי".
אני רוצה שתדעי אמא, שעשינו הכל בשביל אבא, ועוד קצת. שמרתי עליו ככל יכולתי ואני משתדל היום גם לדאוג לאלי האהוב, ולשמור עליו, על בריאותו ועל כוחותיו.
אבא יקר שלי, אני שמח בשבילך יותר ממה שכואב לי. וכואב לי מאוד. מאוד. שמח שנגאלת מיסורים קשים בתקופה האחרונה, ומשנים לא פשוטות מאז נשברו חוליות הצוואר שלך, והפכת מאדם מהלך לאדם סיעודי.
זוכר את כל הימים היפים ושלוש השנים היפות שגרת, עבדת מעט, הסעת וטיפלת בילדים ובנכדים בשנים, שגרת עימנו באפרת. זכית, וכל המשפחה עמלה לצידך, כדי להנעים לך.
ואני רוצה להודות מקרב לב, לאלי, לורדי, ליונית, ולכל הילדים שלנו, שאהבו אותך ודאגו לך מבלי די. שאתה היית לשד החיים שלהם, ודוגמה חיה ליכולת להתגבר על כל משבר, מאושוויץ ועד משברים בעבודה ובמשפחה. שתמיד ידעת ללמד אותנו איך להפוך משבר להזדמנות, ליתרון יצירתי.
"צדיקים במיתתם נקראים חיים", תורת- החיים שלך, חיה גם במותך. ואתה היית צדיק עם כיפת שמיים לראשך. הרבה יותר צדיק וישר ועניו מהרבה מאלו שלימדו אותנו על צדיקות. אתה יישמת.
הסברת פשט חדש ב"גדול תלמוד, (רק) כשהוא מביא לידי מעשה". אתה יישמת בענווה שלך, ביושר המוחלט שלך, ובמסירות האינסופית שלך לכל דבר ערכי ויותר מכל- למשפחה. כשנפטרה אמא, סרבת להמשיך ללכת לבריכה, כי אמרת ששם: יושבים אחרי זה ושותים קפה כמו במסיבה. וזה לא מתאים בשנה שאמא האהובה עליך ועל כולם כל כך, לשבת ב"מסיבת חברים".
זאת מבלי שידעת את לשון ה"בית יוסף" או את מסכת "מועד קטן" ,ומבלי שזכית לגדול בעולם של ישיבות או של לימוד. הסברת לנו פשט בדברים על אברהם אבינו שקיים את התורה לפני שניתנה, כי "כליותיו מלמדות לו".
כליותיך, ומוסר כליותיך הגבוה, לימד לך. באופן שהדהים את כולנו. הרבה פעמים, שאלתי את אלי, איך זה שאנו שלמדנו אצל גדולי הדור הרב צבי יהודה, הרב גורן והרב אליהו זכר צדיקים לברכה, לא הגענו למדרגתך? שאתה כל כולך מלא טוב, מלא כולך צניעות, מלא כולך מידות טובות. מבלי שישבת יום אחד בישיבה. הגעתי למסקנה ברורה, שיש צדיקים בלי כיפה.
לשאלה "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי"? יש לי תשובה ברורה: לא יגיעו. קטונתי. נשתדל להיות דומים לך, אבל לא נגיע לרוממות הופעת הנשמה שלך. עמדת בגבורה באושוויץ והצלת את משפחתך כדבר הכי פשוט וטבעי בעיניך. עמדת בגבורה במלחמות ישראל, בבניית התעשיות הביטחוניות והתעשייה האווירית של מדינת ישראל.
עמדת בגבורה גם כשעו"ד פושט יד בהליכי פשיטת רגל בשתיים בלילה לשלוח מעקלים לביתך, ואמרת: "עברתי את אושוויץ, אף פושט רגל לא יבהיל אותי". נדהמת והדגשת "שאפילו הנאצים לא העזו לפגוע בבני המשפחות שלהם". אמרת: "אין סיכוי שנוכל קטן יפגע בי, נתגבר גם על זה" תכננת כאדריכל בחייך 409 בנייני-ציבור ותעשייה, תכננת יותר מ-1,000,000 מטר מרובע, ואין אף בנין אחד מרובע, סתם בנין. תמיד השקעת מחשבה, מה יהיה טוב לחולים, מה יהיה יותר אסתטי.
כשהרופא פרופ' יהודה דנון מייסד ביה"ח הראשון לילדים "שניידר", והאדריכל פרופ' אברהם יסקי המליצו עליך לפרס ישראל על תכנון ביה"ח הראשון לילדים בארץ "שנייידר" ותכנון מפעל ההייטק הראשון בארץ "אלתא", כעסת, נדמה לי שאפילו נפגעת, "וכי תכננתי כדי לקבל פרס?" הודעת שפרסים לא מעניינים אותך. וכבוד הוא לא בשבילך. אתה לא תעלה על במות, שיחפשו מישהו אחר.
אתה מוכן לעשות סיור מקצועי וללמד אדריכלים צעירים איך מתכננים בי"ח שבו כל ילד חולה יזכה לחלון עם אור ואוויר, כי חשבת שזה חיוני לרפואתו. אבא יקר, אני לא שואל מי יתן לנו תמורתך. אין תמורה לאישיות נעלה, אצילית, מלאת טוב כמוך. נצטרך ללמוד בלעדיך.
ננסה להנחיל לדורות הבאים את העקרון הבסיסי עליו חזרת אינסוף פעמים: שניצלתם סבא-אופאפא וכל האחים, כי נשבעתם שכלום לא יפריד אתכם. תשארו תמיד בי ח ד, בכל מחיר.
רק מ'הביחד', כך ניצלתם. וזו חובתנו, אנו הילדים והנכדים, להמשיך את דרכך. ביחד, בטוב וברע. לעצור בשער כל מחלוקת, כל מסיתה ולהישאר תמיד ב"ביחד" שלנו גם מול כוחות הרוע והשנאה ולהוסיף רק אחדות, רק ביחד, רק אהבה. אין צוואה גדולה מזו. ואנו נקיימה.
אבא יקר, בינינו תמיד דברנו בעיניים. במבט אחד קצר. בהרמת גבה. אמרנו יותר מהכל זה לזה, וזר לא יבין את זאת. יותר מכל יחסרו לי העיניים החומות והחמות שלך. אוהב אותך ואלמד ממך תמיד. תהא נשמתך הטובה צרורה בצרור החיים את ה אלוקיך ותנוח על משכבך בשלום.