אם להעמיד על רגל אחת את ההצדקה להענקת פרס ישראל לספרות תורנית לרב יעקב אריאל, הרי שניתן לעשות זאת בביטוי אחד ובשתי מילים: התורה והארץ.
אמת, הספרות התורנית שיצאה מתחת ידיו חובקת שלל נושאים רבים נוספים: דיני ממונות והלכות אישות, שבת ומועדים, ברכות וממונות ועוד ועוד, ואולם דומה שהייחוד הוא בהלכות ארץ ומדינה.
מי שמכיר את קורות חייו לא מופתע. לא זו בלבד שהוא יליד הארץ, ולא זו בלבד שעיקר צמיחתו התורנית הייתה בישיבה שאין "ממלכתית" ממנה – מרכז הרב, אלא ששנים רבות הוא כיהן כרב הישוב כפר מימון. ככזה, הוא "נאלץ" לעסוק רבות בענייני הלכות ארץ ישראל: תרומות ומעשרות, שמיטה וכלאים וערלה, ולצד זה הלכות משק חקלאי בשבת ובימות החול.
לא בכדי רואה הרב אריאל ברב שאול ישראלי זצ"ל את מורו ורבו בתחומים אלה, והרי הרב ישראלי עצמו היה שנים רבות רבו של הישוב כפר הרא"ה. אגב, גם בנוגע לפרס ישראל מהלך הרב אריאל בעקבי מורו ורבו, שגם הוא זכה בו.
העובדה שבמקביל לכהונתו בכפר מימון, שימש הרב אריאל כראש הישיבה בימית ובנוה דקלים – חבלי ארץ ש"איתגרו" ביותר את עולם ההלכה, הביאה אותו לעיסוק נרחב בהלכות מדינה בכלל ובהלכות עתות חירום בפרט. פינוי אותם חבלי ארץ, וזיקתו העמוקה של הרב למתיישבי חבל עזה ויהודה ושומרון, היוו תשתית למיצבור רחב של התייחסויות הלכתיות לנושאים שנבעו מכך.
לא בכדי הוא נתן הסכמתו לכהן כנשיא מכון התורה והארץ, מכון אותו הוא מלווה ומנחה זה כבר עשרות שנים. מכון זה – לצד אחיו הצעיר: מרכז תורה ומדינה – נתן ונותן דעתו בדיוק לנושאים שהעסיקו את הרב אריאל כל השנים. בשל כך אין כנס מכנסי המכון והמרכז שהרב אריאל אינו תופס בהם מקום בראש, כשם שאין סוגיה בעלת משקל ציבורי שעולה בהם לדיון ושלא תוכרע בלא קבלת חוות דעתו.
פיסגת יצירתו ההלכתית של הרב מהווה סידרת השו"ת "באהלה של תורה". שלא במפתיע, כמחצית ממנה מהווה התמודדות עם סוגיות שבטבור עניינן מדינת ישראל וארץ ישראל. הנה טעימה קטנה:
מן הסוג הראשון, המדינה: הדין הפלילי במדינת ישראל; מקור סמכותה של המשטרה; סיכון עצמי לשם הצלת אחרים במלחמה; פיצויים על הפקעת קרקעות; הלל ביום העצמאות; מכירת אברים להשתלה; איסור הפלת עובר; הפלת עובר פגוע ראש; המשפט הציבורי במושב הדתי; חיי ההלכה בקיבוץ; הפרת פקודה משום מצוה; עזיבת הארץ מחשש סכנה במלחמת המפרץ; האינתיפאדה בהלכה; התנדבות לקצונה בניגוד לרצון ההורים; חוזה בין חייל לצה"ל; עליה ל"מחכמה" בתשעה באב, ועוד.
ומן הסוג השני, הארץ: רצועת עזה בהלכה; יציאה לחו"ל; פיקוח נפש בישוב ארץ ישראל; עקירת עצי סרק; ברכה על מצות ישוב ארץ ישראל; כלאים בין בוטנה לאלה אטלנטית, ובין בטטה לתפוח אדמה; ניסויים בכלאים; נסיונות בפרי ערלה; תרומות ומעשרות בארטישוק; הקמת חממה בשביעית; יצוא פירות שביעית לחו"ל; פלסטיק בשביעית; חריש בשביעית לשם תפיסת קרקעות; טיפול בגינות נוי בשביעית, ועוד.
לצד יצירה מקיפה ורבת-כרכים זו, הרב אריאל הוא כותב פורה מאוד שהוציא מתחת ידיו מאמרים רבים וספרים חשובים נוספים. כך, ספר דרשותיו לתורה שהפך רב-מכר וכבר ראה אור במהדורה שנייה משוכללת ומתוקנת. כך גם ספרו "הלכה בימינו" שזכה להצלחה גדולה, בתארו ברהיטות את התמודדותה של הלכה עם המודרנה, הן זו המעשית והן זו ההגותית. ובכלל, בעשור האחרון הפך הרב אריאל - במידה רבה - לרבם של רבנים ציונים-דתיים. בלא מעט צמתים של חילוקי דעות רבניים – דבר שבשיגרה, כמובן – דמות מוערכת שהכרעתה תידון בכובד ראש ופעמים רבות גם תתקבל, היא הרב אריאל.
תכונה נוספת בולטת לו לרב אריאל, שהוא "מעורב" ואינו מתבצר במגדל השן. לא זו בלבד שהוא מכתת רגליו ומוסר שיעורים מדן ועד אילת, ולא פעם גם בתפוצות, אלא שהוא לא מהסס להביע דעתו בסוגיות מורכבות, והוא עושה זאת פומבית וציבורית, והדוגמאות רבות.
על כך, ועוד, ראוי הוא הרב אריאל לפרס ישראל, ראויה היא מדינת ישראל למתווה דרך כרב אריאל.
בשעה טובה.