לא קשה לי לחשב את גילה של בת דודתי עפרה פליקס. היא אמורה הייתה לחגוג בעוד קצת יותר מחודש את יום הולדתה הארבעים וחמש. ובכל זאת, אני לא מצליח לדמיין אותה בגיל כזה.
האם נישאה והקימה משפחה? היא כבר חובקת נכדים ראשונים? האם סיימה את התואר הראשון? האם המשיכה לתארים מתקדמים? האם היא עובדת בתחומים שעניינו אותה בצעירותה, או שעברה לתחומים אחרים?
מבחינתי עפרה נשארה בת תשע עשרה וחצי, בגיל בו נהרגה בצומת חלמיש. היה זה יום שישי, והיא הייתה בדרכה לשבת משפחתית בבית הוריה. בני עוולה ירו על הרכב בו נסעה. באורח נס ניצלו גיסה, עמיחי, ושני ילדיו שהיו ברכב. אך עופרה, שישבה ליד ההגה, נהרגה במקום.
אמא שלי הייתה במטבח כשהתקשרו להודיע לה שעפרה נרצחה. היא פרצה בבכי קורע לב, שלא איפשר לה אפילו להסביר מה ההודעה שקיבלה זה עתה. בבכי הזה התקבצו כל מכאובי ליבה ושטפו אותה בזרם עז, שלא יכלה לעמוד בפניו. כך גם בלוויה שהתקיימה ביום ראשון, אמא בכתה וכולנו בכינו איתה.
כשהייתה עפרה בת חצי שנה, הוריה - דודי ודודתי מנחם וטובה, הקימו עם משפחות נוספות את גרעין אלון מורה. כפעוטה ליוותה את העליות החוזרות ונשנות לשומרון, וכשהייתה בת חמש התיישבה המשפחה במקום הקבע של היישוב.
עפרה הייתה מלאה וגדושה בכישרונות, ערכים והרבה שמחה. היא הצטיינה בכל דבר שנגעה בו, והכול ביקשו את חברתה. לאחר שסיימה בהצטיינות את לימודיה באולפנת כפר פינס, פנתה לשנתיים של שירות לאומי – שנה אחת כקומונרית בקיבוץ שדה אליהו ושנה שנייה עם בעלי צרכים מיוחדים שטופלו בשיטתו של פרופ' פוירשטיין. עם סיום שנות השירות החלה את לימודיה לתואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית. היא הספיקה לסיים את הסמסטר הראשון.
מאז חלפו קצת יותר מעשרים וחמש שנה. כולנו המשכנו בדרכנו. הקמנו משפחות, רכשנו השכלה, בחרנו תחומי עיסוק, והשנים נתנו בנו את אותותיהן. ורק עפרה נשארה כפי שהייתה, כשכל עתידה לפניה, צעירה לנצח. יהי זכרה ברוך.
ד"ר חיים שקד הוא ראש המכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום שליד נתיבות