חייל מול קברי חללי 'נצר אחרון'
חייל מול קברי חללי 'נצר אחרון'צילום: דוברות

ש"י עגנון, הסופר הדגול וחתן פרס נובל לספרות, כתב רעיון עמוק ונפלא על הקדיש: "מלך בשר ודם שיוצא למלחמה על אויביו, מוציא חילותיו להרוג ולהיהרג...(ואם אחד מחייליו נהרג) מעמידין אחר במקומו, ואין המלך מרגיש בחסרונו, שאומות העולם מרובים. נהרג אחד יש לו למלך הרבה כנגדו.

אבל מלכנו מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא...לא מפני שאנו מרובים חשק ה' בנו, כי אנו מעט מכל העמים. ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנו מעטים, כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כלגיון שלם, לפי שאין לו הרבה להעמיד במקומנו. נפקד חס ושלום אחד מישראל, באה פחת בלגיונותיו של המלך, ובאה תשות כוח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו, ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך.

לפיכך מתפללין ואומרים אחר כל מת מישראל "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", יגדל כוח השם ולא יבוא תשות כוח לפניו יתברך, ויתקדש בעולמות שברא כרצונו...

אם כך אנו מתפללים ואומרים אחר כל אחד שמץ, קל וחומר על אחינו ואחיותנו הנאהבים והנעימים בני ציון היקרים הרוגי ארץ ישראל שנשפך דמם על כבוד שמו יתברך ועל עמו ועל ארצו ועל נחלתו. ולא זו בלבד, אלא כל הדר בארץ ישראל הוא מלגיונו של מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, שהפקידו המלך שומר בפלטרין שלו. נהרג אחד מלגיון שלו, אין לו כביכול אחרים להעמיד במקומו".

חכמינו לימדו אותנו שלכל אדם מישראל יש שליחות מיוחדת שרק הוא יכול לבצע ותפקיד חשוב שרק הוא מסוגל למלא. ולכן כל אחד הכרחי לקיומה של האומה.

כאשר אנחנו שומעים סיפורים על דמותם של החיילים שמסרו נפשם למען העם והארץ, ליבנו נצבט מרוב צער והפסד. הם היו כל כך טובים, כל כך מיוחדים כמו יהלומים נוצצים ויקרים. אנחנו לפעמים מנסים לדמיין איך החיים שלנו היו נראים אילו הם היו נמצאים עדיין איתנו. כמה טוב הם היו יכולים להביא לחברה הישראלית, עם הערכיות והמסירות שלהם. זה לא סוד שהקב"ה מסיבותיו השמורות עימו, לוקח את הכי טובים, אבל עכשיו אנחנו כולנו חסרים. כמובן שהמשפחות מרגישות את החסרון הכי הרבה, אבל גם כל עם ישראל חסר שהאנשים המיוחדים הללו נלקחו. וכדבריו של ש"י עגנון, אם נלקח אחד מחייליו של הקדוש-ברוך-הוא, "אין לו כביכול אחרים להעמיד במקומו".

לכן אנחנו אומרים את הקדיש. אם נשים לב למילים "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", אנחנו מתפללים שהשם הגדול של הקדוש-ברוך-הוא יתגדל ויתקדש. כאשר אדם יקר נלקח מאיתנו, אין מי שימלא את מקומו ושמו של הקב"ה חסר ולכן אנחנו מתפללים שהשליחות שהייתה מוטלת על כתפיו של האדם שנלקח, תמשיך להתממש. זה יכול להיות בהרבה דרכים, למשל כאשר אנשים קוראים או שומעים על מורשת הנופלים, בסיפורי הגבורה שלהם ודרכם המיוחדת בחיים, דברים אלו מרוממים את הנפש ונותנים כיוון אשר אליו יש לשאוף.

בנוסף, הקדיש מופנה גם אלינו, מוטלת עלינו האחריות למלא את השליחות המיוחדת של מי שנלקח מאיתנו. אנחנו צריכים לפעול במרץ רב יותר ובמסירות גדולה יותר כדי להפוך את המדינה שלנו למקום טוב, נעים ומוסרי יותר.