סגן עזרא אשר ז"ל נפל בדרום לבנון ביום ד' בסיוון תשנ"ג. בימים האחרונים, 27 שנים אחרי, נחשפה הקלטת שיחה טלפונית שקיים שבועיים לפני נפילתו ובה הוא מספר על חברו הקרוב, סגן משה ברי ז"ל, שנפל כחודש וחצי לפניו.
אחיו, גיא, מספר כי לקראת יום השלושים לנפילתו של סגן ברי ז"ל התקשרו מישיבת 'נוה שמואל' שבאפרת, הישיבה בה למד, למוצב בדרום לבנון בו שירת ברי, כדי לשמוע על אישיותו ופועלו במסגרת הצבאית.
את הטלפון הרים סגן עזרא אשר, שיחד עם סגן ברי עבר את המסלול, את קורס הקצינים ויחד חזרו לפלוגה כמפקדי מחלקות מקבילים.
השיחה המצמררת נותרה שמורה בארון המשפחה מבלי שאחיו של עזרא ז"ל יודעים על קיומה, אך באחרונה, בעקבות הקמת עמוד הפייסבוק של סיפורי הלחימה והשהות בלבנון שודרה גם ההקלטה המצמררת, אחת השיחות האחרונות של סגן עזרא אשר ז"ל מהמוצב הלבנוני:
בפוסט שפרסם אח נוסף של עזרא, אביה, הוא מספר על התגלית ועל התחושות בעקבותיה:
אחי גיא סיפר בהתרגשות שנתקל לאחרונה באיזו תגובה לפוסט בקבוצת פייסבוק ובה "מזכרת" מימיו האחרונים של עזרא: הקלטה שבה הוא נשמע סופד לחברו לפלוגה, משה ברי ז"ל. היה זה כשבועיים לפני מותו שלו.
צמרמורת אחזה בי. אני עומד לשמוע קול אמיתי וממשי של עזרא ז"ל, 27 שנים אחרי שנהרג.
היום בבוקר, אזרתי אומץ והאזנתי להקלטה. לשמוע את הקול של עזרא ולהבין שאני לא מזהה את הקול של אחי שבר את ליבי, ונהרות של דמעות החלו לזרום במורד הפנים.
ועם זאת, היה ברגע הזה גם משהו מכונן ומעצים. יש לי סופסוף פיסת זיכרון אמיתית ומוחשית שתישאר איתי לעד. הייתי רק בן 7 כשנפרדנו מעזרא. מאז שבגרתי, תמיד קונן בי החשש שיום הזיכרון עשוי להפוך ליום השכחה משום שכל מה שיש לי ממנו אלה רסיסי זיכרונות בודדים. השנה, דווקא בימי טירוף הקורונה וכמעט בדרך נס, הביא איתו היום הזה פיסת מידע לפאזל שאני מנסה להרכיב כבר 27 שנים.