מתנדבי רשת הגרעינים התורניים ''הדר להדר'' הגיעו היום (שלישי) לבתי משפחות שכולות על מנת להשלים מניין לאמירת קדיש ו''אל מלא רחמים''.
בעקבות מגפת הקורונה, ההורים השכולים, האחים והיתומים נשארו בבתיהם ולא פקדו את בתי העלמין ברחבי הארץ.
המתנדבים הגיעו אל בתי המשפחות ונעמדו איתן בחצר, מתחת לבית, בגינה ובאיזורים פתוחים כדי שלמרות הכל לא ירגישו לבד ביום הזיכרון.
נחמה אריאל, תושבת חיפה שבנה אברהם אביב ז"ל נהרג בלבנון מירי צלפים בשנת 1985 כאשר היה רק בן 21, סיפרה בהתרגשות כי מהחצר שבו אמרו קדיש היא נפרדה מבנה בפעם האחרונה בתחנונים שלא ילך, שישאר עוד יום אחד בבית ושיוכלו להסתדר בצבא בלעדיו לשבת אחת.
אך בנה אמר כי הוא לא יכול להישאר כי אם הוא לא יסע, קצין אחר יאלץ להגיע וזה יפגע בו. זו הייתה הפעם האחרונה שנחמה ראתה את בנה אביב.
"פחדתי שהיום החשוב הזה יעבור בלי שום דבר. הבן שלי נהרג ביום השואה ובגלל המצב לא היה קדיש. וחששתי שגם היום, יום הזיכרון לא יהיה קדיש. אך התקשרו אלי מתנדבים והציעו לי לבוא עד לבית שלי, בלי לשאול שאלות ולומר קדיש על בני. זה היה מעשה מאוד משמעותי בשבילי", אמרה אריאל.
יו"ר רשת הגרעינים התורניים הדר להדר, הרב שמואל ששון, אמר כי "המציאות שהקורונה הנחיתה עלינו מחייבת אותנו לחשוב מחוץ לקופסא ולתת מענה מדוייק לצרכים הרבים שעולים בשל המצב. התרגשנו לפגוש את המשפחות, לשמוע את הסיפור שלהן ולנסות להקל מעט את הכאב הגדול ולמלא את החלל שבאי הגעה לבית העלמין ביום שבו הם מרגישים הכי קרובים ליקירהם שאיבדו ולכל עם ישראל.
''אנחנו רוצים שכל ההורים, האחים והילדים השכולים ידעו שיש מי שדואג להם, יש מי שמעריך את הקורבן שהקריבו ויש מי שרוצה למרות המצב לזכור את החלל הפרטי שלהם ולקיים את טקס התפילה כנדרש. זו המחוייבות הבסיסית שלנו כעם וכקהילה בעבור הנופלים ובני משפחותיהם", הוסיף ששון.