אבי הר לב
אבי הר לבצילום: אלבום אישי

סוף אוקטובר 1995. אני מפקד פלוגה ג' גדוד 82, חטיבה 7. פלוגה אגדתית של לוחמים, יחידת גולן (יגל"ן). אני נשוי ואב לתינוקת (רון) בת כמה חודשים.

הפלוגה בקו ארוך במיוחד (בשל רצף האירועים בגיזרה והצורך בכוח קבוע בגיזרה). תעסוקה בגזרה המזרחית - עיישיה-ריחן. אנחנו אחרי מספר ארועים קשים כולל נפילתם של דרור בראשי סמ"פ המסייעת מגדוד 51 ומ"פ המסייעת יוסי אוחנה כמה ימים אחריו עם לוחמים נוספים מהפלוגה הגיבורה ההיא.

גולני סיימו קו והוחלפו ע"י גדוד 890. מפקד הגדוד דרור וינברג. סמג"ד הראל כנפו. מ"פ המוצב בריחן איציק זפט (למען הגילוי הנאות למדנו יחד במכינה בעלי...). ארז גרשוני המ"מ טנקים בריחן. אייל בוכבינדר מט"ק בארוע המדובר.

המצב באותה תקופה הוא שלא סומכים על דרג הפיקוד הזוטר בשל רגישות מדינית וחשש מארועים שיצאו משליטה. לכל דבר צריך אישור. אירועים מבצעיים מנוהלים מרחוק ע"י מפקדי החטיבות והאוגדות. לא שופט ומבין את הקושי בניצב בפני המפקדים הבכירים באותם ימים עם יחידות שמתחלפות כל כמה חודשים בצד רגישות מדינית גבוהה. אבל אי אפשר להתעלם. זה המצב.

דרור, כדרכו בקודש חושב הפוך. דרור מאמין שאת הארועים צריכים לנהל המפקדים בשטח. הוא מנסה להחזיר את הבטחון לדרג הזוטר אותם מפקדים שנמצאים בארוע עצמו.

סיפורנו מתחיל אחרי 3 ימי ערפל כמו שרק בריחן יש... ערפל כל כך כבד שאפשר ממש למשש אותו. מוציאים פעילות רק בסמוך למוצב כי לא רואים ממטר.

אחרי 3 ימים הערפל מתפזר. הנוף בריחן בימים האלו עוצר נשימה. האויר נקי. הכל שקט. שווייץ ממש. כל כך מטעה. כל כך מנותק מהמציאות. אה כן... אף ציפור לא נראית בשמים.

מעל ריחן יש שלוחה שולטת – עריד כסרת אל ערוש. ה"כסרה" קראנו לה. איציק זפט ואני מחליטים שלפני שנוציא לכסרה טנקים, נצא לתו"ס רגלי. העליה לכסרה קשה (בטח לטנקיסטים שבינינו שזה אני...). בסוף העליה לכסרה יש טיפוס של כ 10 מטרים שמזכיר טיפוס על סוללה. הטנק למעשה מטפס ואז חלקו הקדמי של הטנק חשוף באויר עד שמגיע לנקודה שהמשקל מקדימה מספיק והוא "נופל" על פסגת הכסרה (לאלו שלא טנקיסטים בינינו, חפשו טנקיסט קרוב שיסביר לכם מעבר סוללה). עולים רגלית את העליה. מתנשף. בקצה העליה מגלים שבחסות הערפל הוטמנו מספר מטענים בדיוק מתחת לנקודה שאמור לרדת הגחון של הטנק בסוף הטיפוס – או במילים אחרות טוב שעלינו קודם ברגל אחרת הגחון של הטנק היה יורד ישירות על המטענים ו...

צריך לבצע פתיחה של זירת המטענים ע"י יחידה מיוחדת מחיל ההנדסה. אנחנו ממתינים במארב ממש מתחת לפסגת הכסרה עד למחרת. יחידת הס"פ מגיעה עם 2 אמצעים טכנולוגים "חדשניים" (טוב עברו כמה שנים) – 2 כלבים ורובוט ענק יחסית למשטרתי.

מה??? מה זה??? אני שואל (בעיקר) את המפעיל של הרובוט (את הרעיון של הכלבים עוד הצלחתי להכיל...). "זו פיסגת הטכנולוגיה" הוא אומר לי. היחיד בצה"ל. "אני חתום עליו" הוא אומר בסבר פנים חמור "ואין מצב שהוא לא חוזר איתי בריא ושלם...". אשרי המאמין אני חושב לעצמי (או בתרגום לשפת ימינו חי בסרט...).

נערכים כמו למבצע של ממש. מעביר פקודת מבצע מלאה ועושה תדריך לכל הכוחות (חלק איתי בכסרה וחלק בקשר). מעריך ומזהיר את הכוח שככל הנראה תוכנן מארב אש על מי שיעלה על המטען ככה שאנחנו צריכים להיות ערוכים לירי מנגד. ניתחנו מראש נקודות חשודות להתמקמות אויב לירי אוטומטי במידה ולא יהיו זיהויים מדוייקים. המטרות הן לטנקים ולסוללת תותחים בשרייפה שנמצאת בהאזנה. טנק אחד עם המט"ק אורן דרעי נמצא מתחת לפיסגת הכסרה בעמדת הצצה . בוכבינדר ממוקם במפג"ד צד"ל בריחן לא רחוק מהמוצב הצה"לי. כוח צנחנים נפרס על הכסרה מוסווה עם קלעים. איצק זפט עם כוח חילוץ רכוב בריחן. אני מתמקם רגלית עם חפ"ק על פיסגת הכסרה בנקודה שולטת שמאפשרת לי לראות את כל הכוחות ותצפית טובה עד קצה השלוחה ("השן" מין סלע ענק בקצה הכסרה) עמדה חשופה אבל שולטת היטב. ריחן מתחתי מדרום. הטנק במפג"ד צד"ל ממוקם. רואה אותו היטב מתחתי. מרים את הראש דרומה. הראות מעולה. רואה עד הארץ. ניגודים כבר אמרנו?

נותן פקודת יציאה לכוחות. פסטורליה. ההנדסה מתחילים לעבוד ומנטרלים את הזירה (לפחות ככה חשבנו). אירופה זה כאן. מולנו ג'בל צאפי במלוא הדרו. מתחתנו נחל הזהרני. כל כך עמוק שלא רואים את התחתית. אין רוח. הראות טובה ברמה של "ביום טוב רואים מכאן את החרמון" והיום יום טוב... (את החרמון ראו מריחן גם ביום לא טוב, אבל בשביל הקלישאה..). משהו חסר לי לתמונה מושלמת. עד שנופל האסימון... אין ציפורים...

ואז זה התחיל. בלי התראה מוקדמת. השמים נפלו עלינו. אש תופת. אני שומע שריקה של פצמ"ר גדול לידי. מוריד את הראש. פיצוץ. דקירה חזקה בצלע מימין. אש מקלעים מכל כיוון. רואה את הנותבים מהכיוון הלא נכון. סלעים לידי מעיפים נתזים. גיהינום. מרים את הראש. מרגיש חם ורטוב בצלע מימין מאחור. חייב להתעשת. שניות שנראות כמו נצח.

מסדיר נשימה. מתחיל לעשות סדר. פקודת אש לטנקים. מורה למארב החי"ר ולטנקים לזהות יציאות של ירי שטוח מסלול כדי שנוכל לנטרל אותו. פקודת אש לסוללה בשרייפה. רואה חייל של ההנדסה נופל ליד השן. פצוע. חובש רץ אליו וגורר אותו בצמוד לשן. אחד הכלבים של ההנדסה נבהל וברח ואיננו עד היום. (אמרו שכלקח מהאירוע התחילו לאמן את הכלבים לקולות נפץ... לא יודע כמה נכון). שומע את הטנק של דרעי יורה לא רחוק. רואה את הטנק של בוכבינדר יורה. (בוכבינדר תמיד יורה. ויורה הרבה. כבר בחפיפה גמר 5 מחסניות נק"ל כשירו עלינו בסיור על הכסרה). מי היה מאמין שרעש מהירי של בוכבינדר ואורן יכול לייצר ביטחון...

זפט עולה מולי בקשר לשאול אם צריך עזרה של כוח החילוץ. לא אני אומר לו. אנחנו בשליטה, אם אצטרך אקרא לך. הסוללה בשרייפה יורה למקום הלא נכון. עולה מולה לתיקון. לא מאושר ירי למקום שביקשת אומרים לי... התותחים משרייפה ממשיכים לירות למקום הלא נכון מבחינתי. מנסים לאתר יציאות. הטנק בעמדת ההצצה מזהה עוד מקור ירי מדוייק ומבצע עליו. הירי המדוייק פוחת אבל הפצמרים ממשיכים ליפול בשצף.

עולה מולי המח"ט ממרג' עיון (10 קילומטר דרומה בערך בקו אוירי) לקבל תמונת מצב. בין שריקת פצמר אחת לשניה אני מבין שהארוע מבחינתי הסתיים והוא יתחיל לנהל מכאן. זוכר ממש את האכזבה...

ואז דרור פורץ לקשר. דרור נמצא בעישייה (רחוק מבחינתי) ומסתבר שהוא מאזין לארוע. לא אשכח את ההקלה שהרגשתי למשמע קולו ולא אשכח את הפניה שלו אלי במכשיר הקשר. "קודקוד גולן שלום". שבירת מוסכמות הדיבור בקשר שכל טנקיסט רגיש אליו מאד. "מה המצב?" הוא שואל בצורה מאד לא נדב"רית (נוהל דיבור ברשת) ובטון כל כך סמכותי ורגוע.

דממה בקשר. המג"ד נכנס ביני ובין המח"ט.

נותן לו תמונת מצב בקצרה. במקביל שולח בצעקות את כוח החי"ר שנמצא לידי לחילוץ הפצוע על אלונקה. "צריך עזרה?" דרור שואל באותה תבנית של דיבור חופשי בקשר. בליבי אני חושב – אם רק היית יכול לאפשר לנו להמשיך לנהל את האירוע מהשטח. אבל לא יכול להגיד את זה. עונה תשובה לקונית. "הסוללה יורה למקום הלא נכון ואני צריך דרדר (מסוק קרב)". "דרדר בדרך אליך והסוללה תבצע לאן שאתה צריך". זהו ממש קצר. דרור תמיד דיבר קצר ותכליתי.

קסם. הנפילות של הארטילריה פתאום במקום הנכון. רשת הקשר פנויה והיא כולה שלי ושל שאר הכוחות בשטח. הדרדר עולה מולי ומקבל משימה. הוא מזהה ויורה. האש של הטנקים מדוייקת. מסתבר שהפצוע קל. הוא בדרך לריחן. הכאב בצלע איננו. כל הכוחות פועלים היטב. הסינרגיה מושלמת. האש מנגד משותקת לחלוטין.

מתחילים לקבל ידיעות על נפגעים בצד השני. סיפוק. זו התחושה. הלוואי שדרור היה באיזור והייתי יכול לשתף ולהגיד תודה...

מבין שסיימנו את המשימה והאש כנגדנו שותקה. מתחיל לתת פקודות להיערכות לירידה מהכסרה. מגיע אלי בריצה הקצין מההנדסה בזעקות. "הרובוט!!!!!". "מה איתו?" אני שואל בחצי חיוך. "הוא תקוע. לא מגיב". מסתכל ורואה את הרובוט ליד הבולדר הענק של השן.לא רחוק מאיפה שהיה החייל הפצוע. "טוב נביא אותו בפעם אחרת". "אין מצב" הוא אומר (תירגום חופשי... לא היה ביטוי כזה אז). כמעט מתחנן. הרובוט. פליז. אני חתום עליו. טוב איך נביא את הרובוט? סוריאליזם כזה רק לבנון יכולה לייצר. טנק מרכבה גורר רובוט אל השטח המת מתחת לפיסגת הכסרה. אם לא היה כואב לי בצד, הייתי נקרע מצחוק... איפה הסמארטפונים לצלם...

יורד לריחן עם כל הכוחות עוד לפני חשיכה. במשטח הטנקים איציק זפט מחכה לי, עדיין ליד הנגמ"שים של כוח החילוץ שערוך ליציאה אלינו. מחייכים אחד לשני.

בזוית העין קולט את השיירה של המרצדסים של המג"ד בריחן. דרור עומד מחוץ לדלת ברכב המוביל עם משקפי השמש הנצחיים, פומרוק ליד ההגה, החיילים בתוך הרכבים.

מה?????? הוא כאן????? מסתבר שעם תחילת האירוע הוא קפץ לריחן. את השיחה איתי ניהל מהדרך ובהמשך מהחמ"ל בריחן. הוא היה כאן כל הזמן במרחק של 5 דקות מאיתנו ולא עלה לכסרה לנהל את האירוע!!! זוכר שמהדהדת לי בראש המנטרה של דרור מחזירים את הפיקוד לשטח!!! גם לנו הוא לא נתן לעלות איציק אומר לי כשברור לי איזה ויכוח הם ניהלו...

רואה מרחוק את דרור מחייך. מחייך אליו בחזרה. קצת המום שהוא כאן. יורד מהטנק להגיד תודה למג"ד ולשתף בחוויות... אבל עוד לפני שהספקתי לרדת לקרקע הוא כבר היה בתוך הרכב והשיירה נעלמה בדרכה חזרה לעיישיה. לא לוקח קרדיט לעצמו. המג"ד קבע תחקיר למחר...

אם רק הייתי יכול לדבר איתו בטח היה אומר לי את מילת הקסם שהיא שיא הפירגון של דרור - "תיסלם..."

רק איציק זפט, רפי פומרוק (הרל"ש) וכנפו (הסמג"ד) יודעים שדרור הוא גסי הביולוגי ואחי החורג... לימים נפל בקרב הגבורה בציר המתפללים...

חבל על דאבדין ולא משתכחין... יהי זכרו ברוך...