הרב רפי פרץ: גם בעת משבר, יש מקום לאופטימיות

שר החינוך דיבר בטקס הענקת פרסי ישראל על חשיבות לכידות החברה הישראלית דווקא בעיתות משבר. הנאום המלא.

הרב רפי פרץ , ה' באייר תש"פ

הרב רפי פרץ
הרב רפי פרץ
צילום: דוברות

מאז ומעולם אנחנו ידועים כ"עם הספר". כיום, אנחנו במידה רבה גם עם החקר.

ישראל ניצבת בחזית העולמית של מחקרים ופיתוחים פורצי דרך ושל קידום הידע האנושי. היום אנו מוקירים קבוצה נבחרת יחידי סגולה, העומדים מאחורי ההישגים.

כל אחד ואחת מכם, הזוכים, הוא תעודת כבוד לחברה הישראלית. הישגיכם הכבירים - בחקר הרפואה ובחקלאות, במדעים המדויקים, במדעי הרוח והחברה, ביצירה האמנותית והתורנית וכמובן מפעלי החיים המרשימים - כולם מופת והשראה.

פעלתם ברוח בדעת וברוח בלב, שלא על מנת לקבל פרס ומשום כך אתם ראויים להוקרתנו.

כולנו גאים בכם ומתכבדים בכם: בתרומתכם הייחודית לקידום הידע ולביסוס החברה הישראלית כחברת מופת ערכית. המדענים, החוקרים והיזמים החברתיים, לצד אנשי הגות ואנשי הרוח, אנשי אמונה ומעש הם חוד החנית שלנו ומייצגים מכלול של חדשנות, ערכיות ויצירתיות, שאני פוגש ברחבי המדינה בכל הגילאים.

גדל כאן דור מוכשר מאין כמוהו. דור היונק מארצו ומעמו הריבון בארצו ומצמיח פירות בכל תחומי העשייה הישראלית. ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה - מסימני גאולתה של ישראל. וכמובן גם הנוער שלנו זוכה בהישגים רבים וביניהם הישגים בינלאומיים באולימפיאדות המדעים. לא מכבר, זכו התיכוניסטים שי יצגו את ישראל באולימפיאדה לפיזיקה, בלא פחות מחמש מדליות! נציגינו הגיעו להישגים מרשימים מאוד גם ברובוטיקה, במתמטיקה ובכימיה.

יש לנו הון אנושי שלא יסולא בפז. זוכי הפרסים היום מייצגים פסגה שרבים נושאים אליה עיניים ומעפילים אליה כבר כיום. יש לנו לא רק הווה מרחיב-לב, אלא גם עתיד מדעי ערכי, רוחני ומחקרי מבטיח.

אזרחי ישראל, אנחנו בעיצומו של משבר חובק עולם. האנושות התעוררה לשחר חדש ומטלטל. תוצאות המשבר קשות. אין ערוך למחיר שגבה בחיי אדם ובנפש האדם, לנזקיו לפרנסת רבים ולמשק כולו. צו השעה הוא ריחוק, אף אם הוא פיזי בלבד, הוא כל־כך מנוגד לטבענו כבני אנוש. במיוחד קשה לעמוד מנגד, נוכח קשישים ומבוגרים, שנגזר עליהם ועלינו נתק פיזי ממושך. כמה מורכב הפך קיומו של הצו הבסיסי: "והדרת פני זקן".

דווקא כעת, ניכרת מתמיד המשמעות האדירה של היותנו אּומה ריבונית מזה שבעים ושתיים שנה. לראשונה זה דורות רבים, זכינו להיות תלויים בעצמנו. גורלנו כבר איננו מופקד בידי זרים. הדבר מתבטא בהיערכות המרשימה של המערכת הציבורית על שלל גווניה, בטיפול מסור ובתפקוד מקצועי. ברגע האמת, אלפי ישראלים עשו הכל כדי לשוב לכאן מרחבי העולם - והם יודעים בדיוק למה. כי בלי טיפת ציניות, אין לנו לא ארץ אחרת ולא מדינה אחרת.

גם החברה האזרחית מתגלה בעת הזו במלוא הדרה. הגיוון התרבותי, המאפיין את הציבור שלנו, הפך לא אחת ל שסעים מכאיבים. השיח כאן הידרדר פעמים רבות מדי אל מחוזות של פילוג וקיטוב. אבל בעת הזו, כשאנו עומדים כאיש אחד נוכח המגיפה והשלכותיה על אורחות החיים - ניכר מתמיד הגרעין היסודי, המהותי, שהופך אותנו למה שאנו: הדאגה הבלתי פוסקת לזולת ולנזקק, ההתנדבות בהיקפים מרשימים, והגילויים המרגשים של "איש את רעהו יעזורו".

עם כל אלה, יש לנו סיבות רבות לאופטימיות. אני מייחל לכך שבעזרת השם נוכל בקרוב, לשוב ולראות בהתממשות חזון זכריה הנביא: "עֹוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלים...ורחבותי העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה.

ברכות חמות לכלות ולחתני הפרס, חג עצמאות שמח.