נפל דבר בישראל. יהודי ירא שמיים שמחזיק בעשר אצבעותיו עסק ומפרנס את ביתו בעמל, נקנס בעשרות אלפי שקלים כי סירב לעבור על הדת היהודית. פסיקת בית המשפט בבאר שבע נגד בעלי הדפוס שסירב להדפיס מודעות לאירוע של קהילת הלהט"ב, היא חצייה של כל הקווים האדומים. הדורסנות הלהט"בית לא בוחלת באמצעים, ודורסת את כל הנקרה בדרכה: רבנים הדורי פנים ויהודים פשוטים המתפרנסים מעמל יומם.
חוק איסור הפליה במתן שירותים, שבשמו נתבע בעל הדפוס, הוא קיצוני ומזיק בפני עצמו. בשמו נקנס גם המפעיל של 'לוח עבודה עברית', שהעדיף לפרנס את אחיו. אך הפרשנות שניתנה לחוק על ידי השופטת בתיק הנוכחי היא קיצונית ומרחיקת לכת, ולמעשה שוללת את האפשרות להמשיך לקיים חיים משותפים זה לצד זה. אם עד היום החוק אסר על בעל עסק להימנע מלתת שירות לסקטור מסוים, הרי שבתיק הנוכחי למעשה הוכרח בעל הדפוס לספק מוצר הנוגד את אמונתו, ללא קשר לזהות מבקשי השירות. כמעט כמו לכפות על בעל אטליז למכור בשר טרף. אולי לא כמעט.
מה יקרה כשיבקשו מחר נציגי הכנסייה להוציא לאור את ספריהם דרך הוצאת ספרים חרדית? ומה יקרה כשאסי עזר ייקרא להנחות כנס בחירות של מפלגת נעם? נשמע מגוחך? מופרך? זו בדיוק המאטריה המשפטית שעומדת בבסיס פסק הדין המדובר.
השופטת, ביושרתה, לא ניסתה להסתיר את כוונתה לרמוס את אמונתו הדתית של בעל הדפוס בפני אלוהי השוויון, וכתבה בפסק הדין: "מקום שבו אמונתו מתנגשת עם ההכרח ליתן שירות לכול 'במקום ציבורי', הערך האחרון מכריע". יש לקוות שהמחוקק יתעורר סוף סוף לקדם תיקון מיידי בחוק, ולא ישאיר את הפרשנות שלו לכל שופט המבקש לחנך את הציבור באמצעות קנסות.
כוהני דת השוויון צריכים להפנים את מה שמנהיגי היהדות הנאמנה הבינו כבר מזמן: כפייה אינה חלק לגיטימי במאבקי הדעות. חברה שתיאנס לעבור על אמונתה עלולה להגיב במלחמת נגד קיצונית. לא כך מנהלים שיח.
היה מחמם את הלב לראות את ההתעוררות הרבה בעם ישראל לתמוך בבעל בית הדפוס. המייל של 'חוננו' הוצף בפניות של יהודים טובים המבקשים את פרטי הדפוס במטרה להזמין אצלו עבודה. מספר פרויקטים לגיוס כסף לקנס עלו לאוויר בתוך שעות ספורות מאז הפרסום. כנגד הטרור הלהט"בי והכפייה החילונית נתחזק בהפצת תורה ואמונה במאור פנים ובשמחה, כי חושך לא מגרשים במקלות.
הכותב הוא פעיל בארגון 'חוננו'