אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אתם יודעים, אני שומע את השיח מכל גווני הקשת, יש טענות ובצדק, אבל אני אומר לכם, גם אני כועס.
ואני כועס על הקורונה שלא הודיעה לנו מבעוד מועד שהיא עומדת להגיע. כל מה שלימד אותנו הנגיף הזה, להתמודד תוך כדי תנועה. הממשלה הוכיחה זאת, התנהלה כך, המציאות מכתיבה את זה.
ואני רואה, כשישבו הילדים בבתי הספר – מה יהיה? מה יהיה? עכשיו יש מתווה, אז יש טענות. בצדק החששות, אף אחד לא אומר שהכול יהיה בסדר. הכול זה ניסוי וטעייה. ואמר ראש הממשלה בצדק: נצליח – נתקדם. אם תהיה התפרצות, חס ושלום, נחזור רוורס. כנ"ל גם מערכת החינוך.
ואדוני, מכובדי השר, היום רציתי לדבר על הלמידה המקוונת, לא על החזרה. החשש שלי – זה לוקסוס של עשירים מה שדיברו פה – יצליחו, עם מבחנים, בלי מבחנים, אני עדיין תקוע עם אלה שאין להם את האמצעים, אין להם את הכלים הטכנולוגיים. אני שומע מהורים – למידה מקוונת, יש כאלה מרוצים, זה מצליח, תלוי גם במורה, תלוי גם באכפתיות, תלוי גם בהורים, הורים משקיעים.
לכן, אי אפשר לקבוע קביעה אחת נחרצת. וזה לא נכון לבוא לכאן לומר דברים גבוהים ולקבוע ממקרה אחד, מהנכד או מהבן, מהשכן או מהשכנה איך זה עובד. זה עובד טוב במקומות מסוימים, עובד פחות טוב, אבל אתה יודע, זה עובד. במציאות הקשה שאנחנו נמצאים זה עובד.
המשק צריך לחזור לפעולה, כולם, אין מי שחולק על זה. זה צריך להיעשות בהדרגה וטוב שאנחנו נוהגים באחריות, בהדרגה. אין משק שחוזר לפעולה בלי שמערכת החינוך במקביל חוזרת במידה מסוימת. אני חושב שהגילאים שבאמת צריכים השגחה הם אלה הגילאים שהממשלה ומשרד החינוך מדברים עליהם לחזרה מדורגת. צריך לעקוב אחרי זה, יש חששות. ואני אומר לכם שקיבלתי פניות מגננות ממורות, שהן עצמן בקבוצת סיכון והן חוששות, אף אחד לא יכול לערוב להן שלא ידביקו ולא יידבקו, ושילדים לא ידביקו אחד את השני או שהן עצמן לא יידבקו. אבל מה, צריך לנסות ולעשות זאת בזהירות תוך הקפדה של כל הכללים. אין ספק שיש כאן ניסוי וטעיה.
אני קורא לך, מכובדי השר, באמת להסתכל על אלה שאין להם את האמצעים. יש קשיים אובייקטיביים במגזר הערבי, במגזר החרדי, באוכלוסיות מוחלשות, שאין להם את האמצעים הטכנולוגיים, לתת להם את המענה. אני לא אומר לך פה מענה אחיד בצורה כזאת, אבל צריך לדעת לסמן, לאתר, למפות את האוכלוסיות האלה ולתת להן מענה ייחודי.