ילד קטן בן 5, הולך עם אבא שלו לראות אותו משחק כדורסל.
אבא מרשה לו לקחת עבורו את המגבת ואת חפיסת הסיגריות בתוכה.
הילד מרגיש על גג העולם, האבא שלו, הכדורסלן האגדי, נותן לו להיכנס אל תוך העולם שלו.
מאז הילד, אותו הילד, מנסה לחקות את האבא שלו, גם כשהוא משכנע את עצמו שזה לא נכון.
הוא הולך להיות שחקן כדורסל כמו אבא, הוא זורח ממש כשאומרים לו שהוא משחק טוב, לא כמו אבא, אבל טוב.
*****
כשהוא גדל, בלי לשים לב ובלי שהוא זוכר, הוא הולך להיות יו"ר ועד ההורים בבית הספר, כמו שאבא היה, הוא גם גבאי בבית הכנסת כמו אבא ומעורב בעניני השכונה, כמו שהיה אבא, יו"ר ועד השכונה, אז, בילדות המאושרת והקסומה בקרית שמואל.
אחר כך הילד נכנס לעניינים הציבוריים, כך הוא רואה את זה, לא פוליטיקאי, איש ציבור, כמו שהיה אבא, אם הגדיר זאת כך או לא.
*****
כך היית אבא, בדרכך הפשוטה והישירה, נתת לנו את כל מה שיש לנו, את כל הצידה הדרושה לדרך. אנחנו בחרנו, כל אחד ואחת בדרכו, מה לקחת מהתרמיל שהשארת לנו.
להשתדל, גם כשקשה וגם כשקמים מוקדם לעבודה, להתפלל שלוש פעמים ביום במנין.
כל יום לתת כסף לצדקה, אפילו שקל אחד, כדי שנתרגל.
לעבור בערב שבת לפני הדלקת נרות עם קופת צדקה וכסף ביד ולתת לכל ילד לשים בקופה, להתרגל.
*****
עברנו שנים מורכבות, אבל אתה, גם בימיך האחרונים, דאגת שנהיה ביחד.
יש אימרה בתלמוד: "ברא כרע דאבוה", בתרגום חופשי, הבן הוא הרגל של האב ובתרגום קצת יותר עמוק, הבן או הבת יכולים להמשיך את מעשי האב בעולם הזה גם לאחר פטירתו והם המצבה האמיתית, הדבר האמיתי, שמשאיר כאן בעולם הזה.
*****
אבא, אנחנו מבטיחים להישאר ביחד ולעזור לאמא, שכל כך אהבת, להיות חזקה ולזכות אי"ה לעוד שנים רבות של נחת ושל שמחה.
אבא יקר, השלמת את ימיך בעולם הזה כמו כל הצדיקים, הצלחת להחזיק מעמד עד יום הולדתך, נוח בשלום על משכבך, תזכה לגן עדן יחד עם הצדיקים ותהיה מליץ יושר עלינו ועל כל עם ישראל.