משבר הקורונה מזמן לנו אתגרים מרובים ומגוונים, אבל כל משבר הוא פתח להזדמנויות חדשות. בלשון הקודש 'משבר' פירושו גם קושי, אך גם המקום בו האשה יושבת כאשר היא עומדת ללדת.
יסורי הלידה הם יסורים קשים, אך היסורים הם אלו שעל ידם באים לעולם חיים חדשים. משבר אינו דבר קל, אך הוא תמיד פתח ללידה חדשה. וכאשר לא בורחים מן המשבר, אלא מתבוננים כיצד אפשר להתחדש על ידו, אזי אפשר גם להגיע לתובנות והרגלים חדשים שיפרנסו אותנו בהמשך הדרך. וכפי שיעקב אבינו אומר לבניו (בראשית מב, ב) 'הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת'. המשבר מביא בסופו של דבר לשבר, למזון ולפרנסה.
דבר תורה עמוק וקולע זה שמעתי מפי מו"ר הרב יאיר גזבר לפני שנים רבות בעודי תלמיד צעיר, והוא מלווה אותי עד היום. הוא נכון בכל משבר, ונכון על אחת כמה וכמה במשבר עולמי וכללי בו אנו מצויים. לעיתים אנו מגלים את ההזדמנויות החדשות תוך כדי המשבר, ולעיתים רק אחריו.
אין ספק שאחת ההזדמנויות הגדולות שמספקת לנו הקורונה, היא ההזדמנות לחדש ולהעמיק את הקשרים המשפחתיים. כאשר כולנו נמצאים בין ארבע כתלי הבית באין אפשרות לצאת ולבוא, אנו בהכרח באים לידי מגע משמעותי יותר עם בני משפחתנו. לא תמיד זה קל, ולעיתים זה מביא להתמודדות לא פשוטה, אך פה טמונה גם ההזדמנות. כאשר נעמוד פקוחי עיניים אל מול האתגר-ההזדמנות הזו ולא נברח ממנה, נוכל לנצל אותה כדבעי ולהפיק ממנה רווחים עצומים. דווקא החזרה החלקית לספסל הלימודים, והתחושה שחופשת הקורנה מתקרבת לקיצה, מעוררת את הרצון לנצל את ההזדמנות האחרונה.
בפרשה הכפולה שקראנו זה עתה, קראנו שני פרקים שלמים העוסקים בסור מרע הנדרש כדי לבנות את ביתנו- פרק העוסק באיסורי עריות ולאחר מכן פרק נוסף העוסק בעונש על כך. ברצוני במאמר זה לעסוק פחות ב'סור מרע' ויותר ב'עשה טוב'.
ה'עשה טוב' בבניית המשפחה מתחלק לכמה מישורים- המישור הזוגי, הבן דורי, ובין אחים. נראה שהמישור החשוב ביותר במשפחה הוא המישור הזוגי, כאשר הוא תקין ובריא אזי כל שאר המישורים נבנים ביתר קלות בצורה בריאה. בפרשתנו למדנו את הציווי 'ואהבת לרעך כמוך' ומעניין לשים לב שבמסכת קידושין (דף מא.) הגמרא מייחסת את הפסוק הזה לקשר שבין איש ואשתו.
זהו קשר האהבה הקרוב ביותר, וגם זה המצריך השקעה ביותר כדי לבנותו ולחדשו. חז"ל אמרו 'איש ואשה זכו שכינה בינהם'- יש המבינים 'זכו' כמו זכיה בלוטו, אך שמעתי מהרב אלישע וישליצקי זצ"ל שהכוונה אחרת. איש ואשה ש'מזככים' את עצמם, ועובדים לתקן את מידותיהם אזי תוכל השכינה לשרות בביתם.
זו עבודה מתמדת, מתוקה ומענגת. אבל יש לשים לב גם למישור השני- בין הורים לבניהם ובנותיהם. בארמית הבן נקרא 'בר' שפירושו חוץ, בני הוא אדם שיצא חוץ ממני. אבל בלשון הקודש לא קוראים לו 'בר' אלא 'בן', מילה הנגזרת מהמילה בנין (רש"י בראשית ה, כח). נראה שיש לזה שני פנים- האב בונה את הבן, אך גם הבן בונה את האב ונותן לו תפקיד ויעוד והמשכיות. המישור השלישי והאחרון הוא הקשר בין האחים.
בלשון הקודש אחים נקראים כך משתי סיבות- מלשון אחווה ומלשון איחוי. הקשר בין האחים הוא ביסודו קשר בין שניים שהם מאוחים ומחוברים (רש"י במדבר יב, יב), אבל בהמשך החיים המטרה היא לגלות שהקשר אינו רק ביולוגי מוכרח אלא לבסס קשר של האחווה והאהבה הנובעת מהיכרות עמוקה. כהורים מוטל עלינו התפקיד לא רק לחזק את הקשר הזוגי שלנו, ואת הקשר עם הילדים שלנו, אלא גם לסייע לילדנו לחזק את הקשר עם האחים שלהם ולבנות אותו בצורה איתנה ובריאה.
אם נצליח לנצל את מה שנותר מהמשבר הנוכחי לכך, אם נצליח להתבונן בעצמנו ובמשפחתנו ולמצוא את הזמנים והדרכים לחיזוק כל אחד משלושת המישורים הללו, אזי בהחלט נוכל לחוש שהמשבר הזה הביא ל'לידה' ולחיים חדשים ואף נוכל לשאוב מכך 'פרנסה' וחיזוק לתקופות שיבואו. נוכל להסתכל אחורה על התקופה הזו ולדעת כי הרווחנו ממנה אוצרות יקרים מפז.
הכותב משמש כראש כולל הדיינות שדרות, בית המדרש הגבוה 'אור יוסף' בבית חג"י, אב"ד בבית הדין לממונות הר חברון, ומחבר הספרים 'עזר משפט'.