"פסח שני - חג הסובלנות הדתית"

"פסח שני" הוא פרויקט משותף של כלל הארגונים הלהט"בים הדתיים אשר מציין כי ההלכה היהודית יודעת להכיל מיעוטים ולמצוא להם פתרונות.

תגיות: להט"ב
תחיה נס , ט' באייר תש"פ

סובלנות
סובלנות
צילום: איסטוק

פעם סיפרתי לאדם יקר לי, שהפסקתי לשמור מצוות ושאני מחללת שבת. תגובתו היתה "למה את אומרת שהפסקת לשמור מצוות? הנה לפני רגע דווקא עזרת לי".

כמה שנים אח"כ, סיפרתי לו שאני לסבית. הפעם התגובה שלו היתה שונה לגמרי. אחרי כמה חילופי מיילים קשים, אף שעוד לא הספקתי אפילו לצאת עם מישהי, הוא ניתק את הקשר בינינו. ברור לכולם שלפי ההלכה, חילול שבת הרבה יותר חמור מהבנה שאני לסבית.

אין עמדה ההלכתית שיכולה להסביר את הפער בין התגובה שלו כשסיפרתי שאני מחללת שבת, לתגובה שלו כשסיפרתי שאני לסבית.

באחת מפעילויות שב"ל (תמיכה לחינוך ולסובלנות בציבור הדתי) שהעברתי מול מורות, היתה מורה אחת ששאלה איך אני יכולה להביא ילדים לעולם, האם איני חוששת שיסבלו כל כך בגלל שאין להם אבא. עניתי שהמחקרים מראים שילדים למשפחות חד מיניות לא סובלים ואין הבדלים פסיכולוגיים ביניהם לבין ילדים ממשפחות עם אבא ואמא.

התשובה הזו לא סיפקה אותה והיא המשיכה לומר שזו אכזריות ואגואיסטיות להביא ילדים למשפחה חד מינית. כמה דקות אחר-כך, עלה הנושא של בני נוער להט"בים שנמצאים בכיתות של אותן מורות, מה הם מרגישים ואיך אפשר לעזור להם. תיארתי את המצוקה של בני נוער להט"בים, על פי נסיוני האישי, מחקרים ושיחות עם בני נוער.

להפתעתי, אותה מורה שדאגה כל כך לנפש של הילדים העתידים שלי, הפגינה ממש בוז כלפי המצוקה של התלמידים שיש עכשיו בכיתתה. היא טענה שוב ושוב שאין סיבה לדבר איתם או בכיתה על הנושא ושהם צריכים להסתדר לבד. אין תפיסה פסיכולוגית שיכולה להסביר את הפער בין הדאגה לכאורה לילדים של משפחות חד מיניות לבין האדישות כלפי הסבל של בני נוער להט"בים.

שוב ושוב אני רואה שהנקודה האמיתית שמפריעה למתנגדים ללהט"בים היא לא הלכתית ולא פסיכולוגית. מדובר ברתיעה אישית שלא שונה בכלל מהרתיעה של אנטישמים מיהודים. רתיעה שמסתתרת מאחורי טיעונים רציונליים, אבל לא תתן למציאות לבלבל אותה. דתיים שמחבקים מחללי שבת, יטענו שהלכתית אסור להיות בקשר עם להט"בים.

אנשים שמביעים דאגה לנפש של ילדים עם שתי אמהות, יתעלמו לחלוטין מהנפש של בני נוער להט"בים. הדבר היחיד שיכול להנמיך את הרתיעה הזו, היא היכרות אישית. מפגש בגובה העיניים שמאפשר לראות את האדם שמאחורי התופעה, ולקיים דיון אמיתי וענייני מעבר לדעות הקדומות.

בסך הכל החיים שלי טובים. יש לי אשה נהדרת, תינוקת מתוקה להפליא, משפחה תומכת. חזרתי לשמור שבת ואנחנו חברות בקהילה אורתודוקסית שמקבלת אותנו בדיוק כמו כל משפחה אחרת. אבל לצערי, זה רחוק מלהיות המצב אצל כל הלהט"בים. בקליניקה אני פוגשת נשים לסביות שהפנימו את כל מסרים החברתיים ושונאות את עצמן, בין אם הן בחרו להינשא לגבר או שהן בחרו לצאת מהארון. גם כאן, הכאב הגדול לא קשור להלכה, אלא למסרים שאנחנו שומעות מגיל קטן "את סוטה, את מגעילה, את אגואיסטית". מסרים שאין להן שום מקור הלכתי וגורמים לכל כך הרבה סבל עד כדי אובדנות.

גם בחברה החילונית, שלפעמים נוח לה להטיל את אשמת ההומופוביה על החברה הדתית, המצב קשה. למעשה, שני אירועי ההומופוביה שאני עצמי חוויתי לאחרונה היו מצד רופאה ואחות חילוניות. האירועים הללו הכאיבו לי מאוד אבל הם כלום לעומת מה שחלק מהלהט"בים, במיוחד הטרנס*, חווים. אלימות יומיומיות מצד אזרחים ושוטרים, קשיים בקבלת טיפול רפואי הולם, קשיים במציאת עבודה, ועדה משפילה ומטרטרת כדי לאשר שינוי מין ועוד ועוד.

ראוי שיתקיימו הדיונים ההלכתיים והפסיכולוגיים על השלכות מציאות להט"בית, אבל מה שיותר חשוב זה הדיון על "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". זאת בעיני הנקודה המרכזית באירועי "פסח שני-חג הסובלנות הדתית". איך החברה שלנו יכולה להשתפר בהקפדה על איסורי הלבנת פנים, לא תעמוד על דם רעך, הוצאת שם רע. לכולנו, להט"בים וסטרייטים, יהיה טוב יותר לחיות בחברה כזו. הרי כולנו סוג של "אחר" עבור מישהו בחברה השסועה שלנו. חלק מאותם שטוענים שמותר לבעל עסק לסרב לתת שירות ללהט"בים, יזדעקו אל מול בעל עסק שיסרב לתת שירות למתנחלים.

גם ההיפך נכון, חלק מאלו שמזדעזעים מהפליה כלפי להט"בים, יתמכו בהפליה דומה כלפי מתנחלים או חרדים. החברה הישראלית יכולה לעמוד באתגר הזה וללמוד להיות סובלנית יותר. אחרי הכל, הקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו.

"פסח שני"– יום הסובלנות הדתית מטרתו לקדם סובלנות וקבלת האחר בעולם הדתי ולייצר שיח יהודי סובלני. בתורה, טמאי המת שלא יכלו לאכול מקורבן הפסח בי"ד בניסן נקהלו על משה בזעקת "למה ניגרע?" וביקשו כי ימצא עבורם פתרון אשר יאפשר להם להיות חלק מכלל העם. הקב"ה נענה לבקשתם ומאפשר להם בלבד לחוג את הפסח חודש אחר כך - בי"ד אייר. "פסח שני" כרעיון מציין את האפשרות של ההלכה היהודית להכיל מיעוטים ולמצוא פתרונות ייעודיים עבור האחר שבקרבנו. הוא גם מציין דגם לתהליך שבו ההנהגה הדתית קשובה לקולות השונים העולים מהעם ומספקת להם פתרון בהתאם לצרכיהם השונים.

ארגוני הקהילה הדתית הגאה, שב"ל- חינוך לסובלנות בציבור הדתי, חברותא- הומואים דתיים, בת-קול- לסביות דתיות, מאמינים שפסח שני מכיל בתוכו את היסודות לשיח סובלני – דתי, וכי על מנת להתמודד עם סוגיית קבלת האחר יש צורך לפתח שפה דתית ולעסוק בנושא מנקודת מבט יהודית.

ערב העיון הראשון של פסח שני התקיים בשנת תשס"ט (2009), ובשנים מאז התקיימו סביב יום זה ערבי עיון ומפגשי שיח. ערבי העיון כללו דוברים רבים, ביניהם הרב פרופ' דניאל שפרבר, פרופ' תמר רוס, חבר הכנסת אורי אורבך ז"ל, הרב יהודה גלעד, הרב אבי גיסר, אסתי רוזנברג, הרב רפי פוירשטיין, הרבנית דבורה עברון והרב שי פירון. מפגשי שיח תחת הכותרת "עושים מקום" התקיימו בקהילות רחבי הארץ מירוחם ובאר שבע בדרום, דרך שילה, גבעת שמואל גוש עציון וירושלים, ועד קרית שמונה בצפון.

השנה, מגפת הקורונה וכללי הריחוק החברתי אינם מאפשרים לקיים את האירועים כרגיל. דווקא בימים אלו של ריחוק פיזי עולה הצורך בשיח מקרב בתוך עם ישראל. בחרנו לקיים את האירועים בפלטפורמה דיגיטלית – וכך לאפשר מפגש שאמנם מתקיים מרחוק, אבל מאפשר שיחה פנים מול פנים. זו הזדמנות להתחבר ליום הסובלנות הדתית גם למי המרחק לא אפשר לו בעבר להשתתף.

בין שלל האירועים המתקיימים יארח עודד רביבי בדף הפייסבוק את מדריכי הקבוצה הלהט"בית הדתית של גוש עציון לשיחה על התהליך המתרחש בגוש בשנים האחרונות, בעמוד הפייסבוק של הרב רפי אוסטרוף יתארחו נציג ונציגת שבל לדיון על סרטו של הרב מרדכי ורדי ״התנשאי לי״ (הסרט יהיה פתוח לצפייה ביממה שלפני השיחה), בעמוד הפייסבוק של אריאל הורוביץ יתארחו נציג ונציגת שבל לראיון על חייהם האישיים.

בנוסף, ינוהלו במסגרת החג שיחות קבוצתיות אינטימיות בזום ובדפי הפייסבוק של איגי דתיות, צור הדסה בונים קהילה, קבוצה דתית בית פתוח, אחווה גאה בן גוריון, קהילה צור הדסה, מדרשת עין פרת ועוד.