משימה לאומית: אל תשליכני לעת זקנה

כדי להתמודד עם האתגר של האוכלוסייה המבוגרת יש צורך בתכנית אב לאומית, להכשיר אנשי מקצוע, להעניק הכוונה והדרכה לשלטון המקומי.

אריאל למברגר , י' באייר תש"פ

אריאל למברגר
אריאל למברגר
צילום: באדיבות המצולם

אורי אורבך ז"ל, עם כניסתו לתפקיד השר לאזרחים ותיקים, הנהיג שבכל שנה, פרשת קדושים תצוין כ'שבת והדרת'. בימים של שגרה, היינו משתדלים לקיים הנהגה זו, למצוא את הדרך לכבד את הזקנים ולהגביר את המודעות הציבורית לשמירה על איכות חייהם של הקשישים בישראל.

מגפת הקורונה מצד אחד השכיחה את קביעתו של אורבך ומצד שני המודעות לקשיים של קשישים בישראל צפה ביתר שאת בעוד אלה ספונים בביתם.

בימים אלה חוזרת "שגרה" בצל הקורונה, בתי ספר, מקומות עבודה ועוד לומדים להתנהל. אולם האוכלוסייה המבוגרת נדרשת עדיין לנקוט במשנה זהירות, חלקם מרצון וחלקם בשל היותם בקבוצות הסיכון כמעט ולא יוצאים את ביתם. הם הפכו אחרונים ברשימה וחוששים שמא ישכחו אותם מאחור.

מאז התפרצות הנגיף פגשנו יוזמות נהדרות של סיוע לקשישים, מצד הממשלה, מצד הרשויות המקומיות ומצד ארגוני מתנדבים ויוזמות פרטיות. במועצה מקומית אפרת למשל, כמו ברשויות רבות אחרות, אנו שומרים על קשר טלפוני עם כולם, מספקים להם ארוחות מדי יום באמצעות משרד הרווחה, מקיימים פעילויות באמצעי המדיה השונים, מסייעים לצרכים אישיים באמצעות מתנדבים, ועושים כל מה שניתן כדי להקל על הקשישים בתקופה זו. רוב הקשישים שאני מדבר איתם מתוקף תפקידי בתקופה זו הם אופטימיים ושמחים, ומתאמצים לשמור על החיוך למרות המצב.

בפרשת השבוע שקראנו בשבת האחרונה, הציווי "והדרת פני זקן" קורא לנו לבחון את היחס שלנו כחברה כלפי דור המייסדים של המדינה, לא רק אל מול הקורונה, אלא גם ביחס לשגרה, ולראיה ארוכת טווח של היחס לזקנה בארץ. נדמה לי שהתפרצות הנגיף מציבה בעוצמה גדולה מספר אתגרים. הראשון שבהם מיתוג הזקנה. מהמחקרים עולה כי הדימוי הנפוץ ביותר מתאר את הזקנה שיושבת בבית בחוסר אונים, אינה מסוגלת לתפקד בכוחות עצמה, ומבלה את רוב זמנה במעבר בין רופאים לבית המרקחת.

מדובר כאמור בהכללה גסה, שרחוקה מלתאר את מצבם של רוב בני הגיל השלישי. חלקם הגדול הם צעירים בגילאי 60-70, כוחם במתנם ומצבם הבריאותי טוב יותר מהרבה צעירים, רבים מהם מוצאים עיסוקים על בסיס יום יומי. הדימוי כנראה עשה את שלו כאשר כל האזרחים הוותיקים מגיל 60 ומעלה הוגדרו כאוכלוסיית סיכון, ללא קשר למצבם הבריאותי.

ההכללה מלמדת כי היחס לאוכלוסיית הקשישים דורשת היכרות מעמיקה יותר, ניתוח מצבם ולימוד הצרכים שלהם ומשם תיווצר התייחסות מתאימה לאוכלוסיית הקשישים. אני מאמין שניתן לעשות מהפך בדימוי הזקנים כפי שנעשה בהתייחסות לילדים עם צרכים מיוחדים שכן בעבר הדימוי היה תחת הרושם כי מדובר בקבוצה חלשה המהווה נטל על החברה ומעוררת רחמים, כיום יש להם מקום של יותר כבוד ואמפתיה, פעולות שילוב באוכלוסייה וראיית האדם כמכלול שלם של רצונות, חלומות ויכולות, למרות מוגבלותו.

האתגר השני מכריח הקצאת משאבים לגיל השלישי זו אינה מספיקה. הארגונים המפעילים שרותים למען הקשישים עם אתגר כלכלי לא פשוט, ונמצאים במקרים רבים בהישרדות. הקשישים עצמם נאלצים לשלם אלפי שקלים מדי חודש עבור מרכז יום או שרותים שונים. חלק מהשירותים אינם מותאמים כראוי לצרכים ופועלים בהתאם להנחיות וכללים שנקבעו לפני שנים רבות.

התקציבים הממשלתיים אינם מספיקים כאמור ואינם מצליחים לסייע להתגבר על הפער בין המציאות בשטח לבין תפיסה מיושנת שמנהיגה הממשלה. ללא סיוע תקציבי ראוי הארגונים, העמותות ומרכזי היום עלולים לקרוס. באתגר השלישי ניתן למנות את התחזית הדמוגרפית. בני הגיל השלישי מונים כ-מיליון איש, ומהווים כ 11% מהאוכלוסייה. על פי התחזיות בשנת 2035, נגיע לכ-1.5 מיליון, וכ-15% מהאוכלוסייה שיענו על ההגדרה.

מדובר בגידול משמעותי, שיש לו השפעות רחבות על תחומים רבים, כגון שוק העבודה, קצבאות זקנה, התאמת מסגרות ובתי אבות, ועוד. המודעות קיימת, המוסד לביטוח לאומי מתריע. אך עדיין לא הוקמה רשות לאזרחים ותיקים, אין תכנית ממשלתית ארוכת טווח להתמודדות עם האתגר, ונראה שבינתיים ממשיכים לספק פתרונות זמניים על בסיס הקיים.

כדי להתמודד עם האתגר של האוכלוסייה המבוגרת בישראל יש צורך דחוף בתכנית אב לאומית. יש לבנות תוכנית תקצוב עתידית, להכשיר אנשי מקצוע, להעניק הדרכה והכוונה לשלטון המקומי ולבצע מעקב אחר ההתפתחות של הכלים להתמודדות. בשנים האחרונות נעשו מספר צעדים בהם הקמת מרכזי אופק ע"י הביטוח הלאומי, הקמת מסגרות נוספות והרחבת שרותים של משרד הרווחה, מינוי יועץ לענייני אזרחים וותיקים בכל רשות (בינתיים ללא תקציב) והקצאת סכום ראשוני לפעילות קהילתית לוותיקים ע"י המשרד לשוויון חברתי, פעילויות שלישי בשלייקס והטבות שונות לוותיקים, תכניות לאומיות בהובלת משרד הבריאות בנושאי דמנציה, מניעת נפילות ועוד. כל זה אינו מהווה מענה יסודי כוללני לאתגר החברתי של התמודדות עם הזדקנות האוכלוסייה, והמענים עד כה היו בבחינת פתרונות נקודתיים.

אין לי אלא לקוות, שהקריאה של "והדרת פני זקן", לאור אתגר הקורונה שאנו מצויים בתוכו, ובמיוחד בימים אלו בהם מקימים ממשלה חדשה, ימצא את מקומו הראוי בסדר העדיפויות, במינוי שר בכיר, איש של חזון ועשיה, שמוכן להרים את הכפפה ולתכנן באופן יסודי את השינוי המתבקש לטווח הארוך, למען כל בני הגיל השלישי, ולטובתה של החברה הישראלית כולה.

אריאל למברגר הוא מנהל מטה ותיקים במועצה מקומית אפרת