מודה לבורא עולם על הכל מכל

אני מודה לבורא עולם על הכל מהכל! מי חלם על ימים כאלה? בטח שלא אנחנו.

אותו עם קטן ששרד 2000 שנות גלות, שרד את השואה וממשיך לשרוד יום יום את אלו שמקיפים אותו ומתכננים כל רגע להשמידו. למי שהיה בחודש האחרון אישור חיוניות ויצא לו לנהוג בכבישי הארץ כשהכבישים והרחובות ריקים לגמרי, אולי הוא חש את אותה תחושה שלי.

מחזה אפוקליפטי כמעט שראינו עד היום רק בסרטי מדע בדיוני והנה זה קורה גם במציאות. בתור אישה מאמינה תמיד האמנתי שהכל מאת השם ולמרות שלא תמיד קל להבין, הכל גם לטובה. וכששאלתי את עצמי מה יכול להיות המעט טוב שיוצא מכל זה, התשובה לא איחרה להגיע. פתאום, שנאת החינם שבערה כבר בצורה באמת חולנית התפוגגה לה קצת.

לשון הרע הארסית הייתה חייבת לחזור מעט למקומה. השיסוי, הפילוג והרצון רק להבליט את החוסר – לקח רגע צעד אחורה ובמקום זה הדיבר החשוב שלנו 'ואהבת לרעך כמוך' עמד ניצב אל מול עינינו הפתוחות לרווחה. הביחד, הדאגה איש לרעהו, הכבוד למבוגר, העזרה לזולת ובעיקר בעיקר השקט. השקט המוחלט שניתן לנו בדרך כלל ביום אחד בשנה – יום כיפור.

יום שבו אנחנו מהרהרים על מעשינו ומפשפשים בחטאינו. אבל פה לא היה מדובר ב-24 שעות אלא בהרבה יותר. אמנם פה לא צמנו (אם כבר להיפך), אבל בהחלט היה לנו הרבה זמן לחשוב... תפילות רבות מסתיימות במשפט: "ושנזכה לגאולה השלימה והאמיתית שתבוא עלינו בע"ה בימינו אמן..." כשראיתי את אותם כבישים ריקים ואת המכוניות שנסעו לצידי עם חבילות מזון לקשישים שנותרו בבתיהם, חשתי כאילו היא כבר פה. אותה גאולה מתוקה שכולנו מייחלים לה. גאולה חברתית, גאולה אנושית, גאולה של אהבת חינם. אותה אהבה שהתפוגגה לה לא מעט בשלושת מערכות הבחירות האחרונות שבה נחלקנו למיליון חלקים פצועים וכואבים בחברה הישראלית, פציעות שממשיכות לפצוע גם בימים אלו ממש.

ימים שבהם אנו עדים לחוסר אמון קשה במערכת המשפט, להרגשה כאילו העצמאות שלך והחירות שלך לבחור ולהשפיע על מה שקורה במדינה שלך – כאילו ונלקח ממך, או לחילופין ניתן לך בצורה מעוקרת ומסורסת לחלוטין, אזרחים רבים מרגישים נבגדים על ידי מי שאמור דווקא להגן עליהם ועל הזכויות הכי בסיסיות ודמוקרטיות שלהם.

זו תחושה קשה, אני אעז ואומר קשה מנשוא וזאת מכיוון שההכלה של הבנה שכזו יכולה לגרום לאיבוד אמון מוחלט במערכת כולה ואף לרצון למרוד. אך דווקא מתוך המקום הקשה הזה אנחנו צריכים להתחזק. להתחזק ולהבין שאנחנו חייבים להודות לבורא עולם על הכל מהכל ולעשות את ההשתדלות שלנו למען האמת שלנו.

זה מה שמניע אותי כל יום וכל שעה. ההבנה הבלתי מתפשרת שאנחנו כאן בזכות ולא בחסד וכל מה שקורה, קורה כדי לעורר אותנו כדי שנפעל ותקשיבו, אנחנו חייבים לפעול! השבוע כשחגגתי בצמצום מצומצם את יום ההולדת שלי, התחלתי לחשוב על המסע שלי. המסע הזה שהתחלתי לא רק מתחילת המאבק שלי בהסתננות הבלתי חוקית לישראל, אלא המסע של האש הזו שבוערת בפנים במרדף אחר הצדק, הצדק למען ארץ ישראל השלימה.

האש הזו שבוערת בי מהיום שאני זוכרת את עצמי לא כבתה מעולם. 'איך זה...' שאלתי את עצמי השבוע ביום ההולדת שלי, איך זה שלא רק שהיא לא נחלשת אלא דווקא מתחזקת מיום ליום. חשבתי על כמה אופציות לתשובות והאמת שכולן מתאימות; החל מאהבתי העזה לארץ שלנו ועד לרצון לתקן עוולות חברתיות ולשמר את העם היהודי לדורות הבאים. אבל מה שבעיקר הסקתי, זה שהמסע שלנו בעצם מתחיל כל יום מחדש. מפתיע אותנו, מכעיס אותנו, אבל הכי הכי מעצים אותנו ואם נדע תמיד להרבות באהבת חינם יותר מהכל - למרות התסכול שתוקף אותנו ובצדק, ננצח, הצדק ינצח.

אלו ימים שבהם אנחנו מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה, אבל בל נשכח 3 דברים מהותיים: 1. כמה אולי לא הערכנו מספיק את מה שהיה לנו לפני ולא פעם לקחנו את זה כמובן מאליו. 2. כמה צריך להודות על הנס שקרה לנו בהווה שלנו וכמה חשוב לשמר אותו ולהישמע להוראות - כי שמירה מצילה חיים. 3. וכמה אסור שוב להזניח את העתיד ולהבין שימי הגאולה החברתית שאנו חווים עכשיו על בשרינו, הם הם - השעון המעורר שהיינו צריכים כדי לקלוט בצורה ברורה שכנראה ישבנו על הכורסה מול הטלוויזיה קצת יותר מדי.

אז נכון, חזרתם עייפים מהעבודה, הילדים הלכו לישון מאוחר ומה זה כבר משנה, גם ככה בג"ץ יחליט הכל, אז זהו שלא. כי להיות צופה מהצד ולוותר על הצדק ועל מה שנכון, זה אולי נוח לטווח הקצר אבל ממש לא משתלם לטווח הארוך. תהיו מעורבים, תשפיעו, תהיו חלק אינטגרלי שיעצב את עתיד העם הזה, ישמר את הבטחון שלו, את האופי העתידי של החברה שלנו ובסופו של יום – יגן מכל משמר על ישראל בארץ ישראל.

אני מרגישה זכות גדולה וגאווה ענקית להיות שליחת ציבור בכנסת ישראל ולא אפסיק לרגע לפעול למען אזרחי מדינת ישראל, אבל בל נשכח שכולנו, כל אחד מאיתנו, הוא שליח ציבור בדרכו שלו ובאמונתו שלו וכל מעשה קטן שלכם נוטע עוד שורש באדמה, שורש שיצמח לעץ גדול לדורות הבאים שיבואו עלינו בע"ה לטובה. רבים מאיתנו, במיוחד חברי תנועת הליכוד מכירים את תורת זאב ז״בוטינקי המתבססת על ההוד וההדר הבית״רי. והנה גם בספירת העומר, אנו נתקלים באותה תורה, רק במובן הרחב והמלא יותר.

שבעת השבועות של הספירה על פי אחת הפרשנויות מקבילות לשבע מידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. בכל שבוע, עם ישראל עובר תהליך של טיהור בבירור ובתיקון של מידה נוספת, כך שבסיומם של ארבעים ותשעת ימי הספירה, אנחנו נמצאים לאחר השלמת בירור כל המידות וזו למעשה ההכנה הנדרשת לקבלת התורה בחג השבועות. לא מדובר כמובן בהליך טכני של ספירה, אלא שלב ריגשי ונפשי שיאפשר לנו בסופו של דבר לראות את הדברים באור אחר ונקי יותר.

בואו ננצל את התקופה הזאת, במיוחד בימי קורונה כדי באמת לעשות שינוי. לא רק אצלנו, אלא גם בקרב המשפחה שלנו , החברים והסביבה הקרובה לנו. כוחנו באחדותנו, וככל שנהיה מאוחדים כך נחזק את השורשים שלנו בארץ שלנו מתוך הכרת הטוב לארץ הטובה שניתנה לנו. כל משבר מוציא אותנו יותר חזקים וכך יהיה גם הפעם.