ל-15% מאזרחי ישראל בני 20 ומעלה, כ- 815,000 אנשים יש מוגבלות תפקודית חמורה, ובסה"כ יותר מ- 1,000,000 אנשים עם מוגבלות חיים בישראל – לפי נתונים רשמיים!
יותר מ- 50% מהם מובטלים.
לפי משרד הכלכלה ומבקר המדינה, הכלכלה הישראלית מפסידה כתוצאה מכך שאנשים עם מוגבלות לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה 5 מיליארד שקלים כל שנה.
הסיבות לאבטלה הגבוהה של אנשים עם מוגבלות היא סטיגמות ודעות קדומות, אפלייה, הדרה וחוסר אמון של מעסיקים בכך שאנשים עם מוגבלות הם עובדים מצויינים.
בתקופת החירום, בשל המלחמה במגיפת הקורונה, אנשים עם מוגבלות הם הראשונים שפוטרו או הוצאו לחל"ת, לעיתים אף תוך ניצול של המצב. הם גם צפויים להיות האחרונים שיחזרו למעגל העבודה. גם בגלל שחלקם משתייכים לקבוצות סיכון וגם בגלל שמפלים אותם בשגרה בקבלה לעבודה.
ובכן, המצב הקשה ביותר כיום הוא של אנשים עם מוגבלות. חלק מהארגונים והחברות ישימו בעדיפות אחרונה את האפשרות של קליטת עובדים עם מוגבלות שזקוקים בין היתר להנגשות ותווך.
בנוסף, יתכן שתוכניות ממשלתיות שונות שאמורות לתמוך בתעסוקה, יפגעו עקב המצב.
אבל בשגרה, כמו גם בחירום, הסיבה המרכזית לאבטלה של אנשים עם מוגבלות היא "חוק לרון", שקובע "דיסריגארד" - סכום שעד אליו אנשים עם מוגבלות יכולים להרוויח כסף מעבודה ולשמור על הקיצבה שלהם – בסך 3,800 ₪. משכורת נמוכה מאוד, שמעליה מתחילים לקחת לאנשים עם מוגבלות את הקיצבה.
אגב, בשכר נמוך יחסית של כ- 8,000 ₪ הם מאבדים את כל הקיצבה!
כשהם מתחילים לעבוד - הם מפסידים כסף בהתאם לאחוזי הנכות שלהם ולשכר שיקבלו.
כשאנחנו מתחילים לעבוד, אנחנו שואלים: "כמה נרוויח?". לעומת זאת, אדם עם מוגבלות שואל: "כמה אני מפסיד כשאני מתחיל לעבוד?" - אבסורד. חלם. לא הגיוני.
החוק הזה הוא חסם גדול בפני אנשים עם מוגבלות שרוצים להשתלב בחברה, לחיות חיים רגילים כמו כל אחד אחר, לתרום לכלכלה, להתפרנס, לעשות מה שכל אחד מאיתנו עושה: לעבוד.
החוק הזה פוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד ובעצם אומר להם: שבו בבית, אחרת תפסידו כסף.
הדרישות להעלאת קיצבאות יביאו להפסד גדול יותר של אנשים עם מוגבלות שעובדים, ובעצם לא ישתלם להם להשתלב בעבודה ולהתפרנס.
החוק מזיק בכך שהוא מעודד אנשים עם מוגבלות לעבוד בתפקידים שהשכר בהם נמוך מאוד בכדי שישמרו על הקיצבה שלהם או יותר גרוע: הוא מדרבן אותם לעבוד "בשחור", ומאלץ אותם לשקר, ולעבוד בלי תנאים סוציאליים ובלי זכויות.
בגלל החוק הזה אנשים עם מוגבלות מעדיפים לעבוד בתפקידים זוטרים ולא ומשמעותיים, שמרוויחים בהם שכר נמוך. זה יוצר "תקרת זכוכית" לאנשים עם מוגבלות ומקשה עליהם להגיע לתפקידים בכירים, כי אז הם מתחילים לעשות חשבון של הפסד כספי. למעשה, החוק "תוקע" אנשים עם מוגבלות בתחתית סולם הדרגות של ארגונים.
הבעייה העיקרית היא שבישראל בוחנים אנשים עם מוגבלות לפי כושר ההשתכרות שלהם, במקום להתייחס למוגבלות שלהם. וזה מעוות: הרי הקיצבאות אמורות לכסות את ההוצאות הגדולות שיש לאנשים עם מוגבלות בגלל מצבם הבריאותי: טיפולים, מיכשור, תרופות ועוד. זו אחת מהסיבות לקבלת קיצבה. לא נכון לקשור בין הגובה של הקיצבה לכושר ההשתכרות של אנשים עם מוגבלות.
צריך לשים את הדברים על השולחן: הקיצבה מטפלת בצרכים המיוחדים של אנשים עם מוגבלות. היא לא קשורה לכמה הם מרוויחים!
תפנימו: אנשים עם מוגבלות נמנעים לצאת לעבוד כי הם מפסידים כסף בגלל חוק לרון, שמעודד אותם להישאר בבית! אם יבטלו את ההפסד הכספי שלהם – נראה את רובם משתלבים בשוק העבודה!
הממשלה החדשה צריכה להעלות את ה"דיסריגארד" שממנו מתבטלת הקיצבה לסכום של 15,000 ₪. פי 1.5 מהשכר הממוצע במשק, בכדי לאפשר לעובדים עם מוגבלות להרוויח שכר הולם בלי לפגוע להם בקיצבה.
זו פעולה שתתרום לצמיחה כלכלית, שישראל כל כך זקוקה לה בכדי לצאת מהמשבר הכלכלי והמיתון שנקלענו אליו. תג המחיר ידוע: 5 מיליארד שקלים בשנה. המון!
אורן הלמן הוא מייסד דף הפייסבוק והלינקדין - "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה ועובד כסמנכ"ל בחברת החשמל.