להחליף את 'הִלְכַת דרעי-פנחסי' ב'הִלְכַת נאמן-רפול-ריבלין'

'הִלְכַת דרעי-פנחסי' איננה חוק של הכנסת, אלא עיקרון שבית המשפט החליט על דעת עצמו להחיל על המדינה

תגיות: חגי הוברמן
חגי הוברמן , י"ב באייר תש"פ

להחליף את 'הִלְכַת דרעי-פנחסי' ב'הִלְכַת נאמן-רפול-ריבלין'-ערוץ 7
הדיון בבג"ץ בעתירות נגד נתניהו
צילום: לע"מ

לא צריכים להיות תומך מושבע של בג"ץ – ואני, כידוע, רחוק מכך – או מתנגד מושבע של ראש הממשלה (והקורא יודע שאכן אינני מחסידיו) כדי לחשוב שבהסכם הקואליציוני בין הליכוד וכחול-לבן, יש אכן סעיפים בלתי סבירים הגיונית, גם אם לא נבחנו באַמת 'עילת הסבירות' הפסולה של בית המשפט.

כזה הוא הסעיף של החוק הנורווגי המדלג, וכמוהו הסעיף המקפיא מינויים בשירות הציבורי. ואפילו הרעיון המשונה של 'ראש ממשלה חלופי' נשמע באמת כבדיחה. בשנת תשמ"ד, 1984, כששמעון פרס ויצחק שמיר הקימו את ממשלת האחדות, הם לא נזקקו לשום שינוי חוק יסוד של 'ראש ממשלה חלופי'. למרות שגם האמון ביניהם לא הרקיע לשמים, הם הסתפקו בתקיעת כף ובחתימה על נייר משותף. 

אחד הנושאים שעמד השבוע במוקד הדיונים בבג"ץ האם לפסול את נתניהו מלכהן כראש ממשלה, היה זה הקרוי 'הִלְכַת דרעי-פנחסי'. מילים רבות נטחנו בדיון, האם אותה 'הִלְכַת דרעי-פנחסי' משמעותית גם לגבי נתניהו, בין אם מדובר בראש ממשלה מכהן, במועמד לראשות ממשלה, או ב'ראש ממשלה חלופי'.

'הִלְכַת דרעי-פנחסי' היא תקדים, שנקבע בשני פסקי דין של בג"ץ שניתנו ב-8 בספטמבר 1993, בהרכב זהה של חמישה שופטים, ובהם קבע בג"ץ שהגשת כתב אישום נגד שר או סגן שר עשויה לחייב, בחלק מהמקרים, את פיטוריהם על ידי ראש הממשלה.

פסקי הדין עסקו בשני נושאי משרה מש"ס: שר הפנים אריה דרעי וסגן שר הדתות רפאל פנחסי. בשני המקרים חייב בית המשפט את ראש הממשלה לפטר את נושאי המשרה שגובש נגדם כתב אישום, בין השאר בשל חומרת האישומים ושיקולים נוספים.

'הִלְכַת דרעי-פנחסי' אם כן איננה חוק של הכנסת, אלא עיקרון שבית המשפט החליט על דעת עצמו להחיל על המדינה – ומאז כל המערכות מתייחסות אליו כאל הלכה למשה מסיני.

אל מול הצדקנים הדבקים ב'הִלְכַת דרעי-פנחסי' – הגיע הזמן לשנות אותה בהלכה חדשה: 'הִלְכַת נאמן-רפול-ריבלין': לא רק ראש ממשלה אלא גם שר לא יחוייב להתפטר עם הגשת כתב אישום, אלא רק אחרי הרשעה.

יעקב נאמן, שר המשפטים הראשון בממשלת נתניהו הראשונה, נאלץ חודשיים אחרי מינויו לתפקיד להתפטר בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון כי החליט לפתוח בחקירה פלילית נגדו. שנה אח"כ, שנה רוויית כאב לב, הוא זוכה לחלוטין לאחר שנמצא שפעל בתום לב, אבל לתפקיד שר המשפטים כבר לא יכול היה לחזור.

סיפור דומה עבר על רפאל איתן, רפול, רמטכ"ל צה"ל שנמנע ממנו להתמנות לתפקיד השר לביטחון פנים, גם זאת בממשלת נתניהו הראשונה, בגלל חקירה פלילית שהתקיימה נגדו על שימוש פוליטי בפרטים אישיים שהוצאו ממאגרים צבאיים. רפול הועמד לדין וזוכה מחוסר אשמה, אבל את תפקיד השר לביטחון פנים איבד.

כשאריאל שרון הרכיב את ממשלתו הראשונה ב-2001, הנשיא דהיום ראובן ריבלין נאלץ לוותר על תיק המשפטים כיוון שהתנהלו נגדו שבעה תיקי חקירה בנוגע ליחסיו עם הקבלן דודי אפל.

באחד מהם המליצה המשטרה להעמידו לדין. שלוש וחצי שנים מאוחר יותר נסגרו שישה מהתיקים מפאת חוסר אשמה ואילו התיק השביעי בחשד לשיבוש מהלכי חקירה בפרשת איציק מרדכי, נסגר בעילות של חוסר עניין לציבור וחוסר ראיות מספיקות. ריבלין נאלץ להסתפק בתפקיד שר התקשורת, ובתגובה לסגירת התיקים אמר: "מי יחזיר לי ולמשפחתי שלוש שנים וחצי קשות שלקחו לי. איך אפשר לחגוג כשאני יודע שיש המון אזרחים שלהם אין יכולת להתמודד מול מערכת הרשע הזאת?!"

ב-16 בדצמבר 2012 הודיע אביגדור ליברמן על התפטרותו מתפקיד שר החוץ, בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, להעמידו לדין בפרשת השגריר בבלארוס. בנובמבר 2013 שב ליברמן לכהן כשר החוץ, לאחר שזוכה בבית משפט השלום בירושלים מהעבירות שבהן הואשם.

מה למדנו מכך? שהצדק המשפטי האמיתי ייעשה בהלכה החדשה, שהגשת כתב אישום איננה עילה לפסול תפקיד – לא של שר, ולא של ראש ממשלה. אלא רק הרשעה חלוטה, בתום כל הערעורים. את הלכת דרעי-פנחסי הגיע הזמן להחליף בהלכת נאמן-רפול-ריבלין.