אקדים לדברים שלהלן, שאין הם באים במקום החובה הפשוטה על כולנו להתעורר מהצרה שהתרגשה עלינו לתשובה ולחשבון נפש, וכדבריו הידועים של הרמב"ם בהל' תעניות.
יחד עם זה, הנדירות של התופעה שאנו חווים, והעובדה שהיא מקיפה את כל האנושות, נותנות את התחושה שיש לראות בה גם ביטוי להנהגת היחוד של הקב"ה (לפיו הקב"ה מוביל את העולם לייעודו), ולא רק להנהגת המשפט (של שכר ועונש).
מרבים אני שומע את התמיהה, כיצד זה שמגפה זו באה עלינו דווקא בשנה בה אנו נוכחים בברכת ד' עלינו בדמות שפע גשמי ברכה, עד ששיחת היום רק לפני זמן קצר הייתה על הכינרת השוברת שיאים.
התשובה לכך טמונה ביסוד שמו"ר הרב גולדוויכט זצ"ל היה מאריך בה תדירות. המים מכונים בחסידות "חסדים". למעשה, המים אוצרים בתוכם את הכוחות והאנרגיה של כל היקום כולו. כאשר הקב"ה בטובו משפיע עלינו מטר בשפע, הרי שכל הכוחות ביקום ניזונים ומתחזקים בזה. וכן; בהשגחת עורף (בדרך שרשעים נהנים מברכה הבאה לעולם בזכות הצדיקים) – גם הכוחות השליליים נבנים מזה. גם הנגיפים ר"ל. זהו עומק הקשר בין שני חלקי התפילה בעת בצורת, אשר בחסדי ד' כבר תקופה לא הוצרכנו לאומרו:
ועננו בורא עולם במדת הרחמים... תן טל ומטר על פני האדמה ותשביע את העולם כולו מטובך... שמור והצל שנה זו מכל דבר רע ומכל מיני משחית ומכל מיני פורענויות.
ושוב: חוס ורחם עלינו... וברכנו בגשמי ברכה... והסר ממנו דבר וחרב ורעב וחיה רעה ושבי ובזה ויצר הרע וחלים רעים וקשים וכו'
יש כאן הכרה ששפע הגשם שאנו מייחלים לו טומן בחובו סכנה להתעוררות פורעניות שונות ומשונות, אשר על כן אנו מתפללים מראש שהברכה תבוא במידה ובמשורה באופן שנינצל מכך. אגב, מדברי מו"ר ב"אסופת מערכות" לימים נוראים עמ' קנב ועמ' קסב עולה, שיש סגולה באמירת ט"ו שיר המעלות כדי להסדיר את המינון הנכון של השפעת שפע המים על המציאות הגשמית, לבל יעבור על נפשנו המים הזידונים.
באופן אינטואיטיבי, רבים מאיתנו מייחלים שמהצרה הזו ייבנה נדבך נוסף בתהליך גאולתם של ישראל בכך שאחינו אשר בארצות הרווחה יסיקו מסקנות ויעלו ארצה. מוקדם לדעת אם כך אכן יקרה, אך ההרגשה מקבלת חיזוק על פי הדברים שלעיל, המבארים כעת ביאור עומק לגמרא במסכת חולין דף סג ע"א. כך כתוב שם:
רחם - זו שרקרק. א"ר יוחנן: למה נקרא שמו רחם? כיון שבא רחם - באו רחמים (רש"י: מטר) לעולם. אמר רב ביבי בר אביי: והוא דיתיב אמידי (רש"י: על שום דבר) ועביד שרקרק (רש"י: כשהוא מצפצף נשמע כאומר שרקרק), וגמירי, דאי יתיב אארעא ושריק - אתא משיחא, שנאמר אשרקה להם ואקבצם.
אולי עינינו זוכות לראות את הקשר בין שתי יכולות החיזוי והבשורה של השרקרק. כאשר הוא עומד על דבר ושורק, הרי שהוא מבשר על מטר במינון שגרתי. כאשר הוא יושב על הארץ ושורק, כאן הוא כבר מנבא על "חסדים" בעוצמות כאלה, אשר בכוחם להניע תהליך גאולי של "ואקבצם" – שיבת עם ישראל לארצו.
התהליך הזה בו מתעצמת הברכה של המטר לכדי בשורת הגאולה איננה חדשה לנו. היא מלווה אותנו מדי שנה בהושענא רבה.
שערי שמים פתח, ואוצרך הטוב לנו תפתח, תושיענו וריב אל תמתח, והושיענו אלוקי ישענו.
קול מבשר מבשר ואומר...
הכותב הוא ר"מ במרכז האקדמי לב