כשאנחנו חושבים על התעללות בזקנים, כמעט מבחיל לחשוב שהמושג הפך לחלק מהשגרה שלנו.
כיום, העיתון וכותרות החדשות חושפים בפנינו יום-יום כיצד נערים, בוגרים ואפילו בני משפחה פוגעים בזקנים חסרי ישע, שאין ביכולתם להגן על עצמם או אפילו את היכולת לספר.
פעמים רבות, הפגיעה היא רק חלק מהסיפור, כאשר המטרה של התוקפים היא לנצל את מצבם של הזקנים ולסחוט מהם כספים, מגורים או מיטלטלין.
בעבר, המבוגרים הללו הנהיגו את המדינה שלנו
כולנו שוכחים זאת, אך בהיותם צעירים אותם מבוגרים שכיום מתעללים בהם היו מאוד חזקים, עברו מלחמות, בנו את המדינה שלנו בשתי ידיהם וניווטו את אותה אל עבר ההווה: הם בנו מבנים, הקימו ארגונים, השתתפו במחקרים והמציאו המצאות.
בזכותם, אנחנו נולדנו לחיים "רכים" יותר, שבהם אנחנו עובדים פחות ונהנים יותר, שלכולם יש טלוויזיה ואת היכולת להתקשר לכל אחד מכל מקום בעולם. הם הביאו אותנו לנקודה הזו, וזו התודה שהם מקבלים.
"בעבר היה להם את הכוח להילחם, אבל הזמן עושה את שלו והגוף מאבד מכוחו. כשאדם פוגע במבוגר או מאיים עליו, בדרך-כלל המבוגר מרגיש שאין לו למי לפנות. הוא מתבייש בחולשה שלו, ומתקשה להתבטא או לדבר על הנושא בפני האנשים שאוהבים אותו, אם יש כאלה." מספר דוד, לאחר שגילה שאימו עברה התעללות מידי אחיו, בזמן שהתגורר בחו"ל.
היום דוד פועל במטרה לקדם את המודעות לפגיעה במבוגרים, ומנסה לפתח מסגרות חמות שיעודדו את המבוגרים לספר על מה שהם עוברים, ולהרחיק אותם מגורמים שעשויים לפגוע בהם.
"החוויה שלי לימדה אותי שאי-אפשר לסמוך על אף אחד, חוץ מעל עורך הדין שלך", מחזק דוד, שבעקבות האירוע במשפחתו, ביום שאיבד את אימו איבד גם את הקשר שלו עם אחיו.
חוויה אכזרית ממקור ראשון
דוד ניהל עסקים בחו"ל במהלך השנים האחרונות, ולכן לא שהה לצד אימו בימיה האחרונים. הוא היה מודע לכך שהיא מזדקנת, אך לא ידע עד כמה מצבה של אימו האהובה היה בכי רע, עד שאחיו התקשר אליו ביום בהיר אחד.
"אני ואימא היינו מאוד קרובים," מספר דוד, "היינו מדברים כמה פעמים בשבוע, הייתי מספר לה הכול... וחשבתי שהיא סיפרה לי הכול. הייתי בטוח שהכול בסדר."
כשדוד ענה לטלפון, הוא גילה למרבה תדהמתו שאימו נפטרה, וכי עליו למהר ולהגיע להלוויה. כאב לו מאוד שלא הספיק לבלות עם אימו את רגעיה האחרונים, אך התנחם בכך שלפחות יזכה להיפרד ממנה בכבוד, ובשיחה החמה האחרונה שהייתה ביניהם.
נוחתים בארץ
דוד הגיע לארץ ואחיו בא לאסוף אותו. הוא סיפר לו חצאי-אמת על ההידרדרות המהירה של אימו ושנפטרה בשנתה. הם העבירו ביחד את ההלוויה והשבעה, בוכים על אימם ומעלים זיכרונות ישנים נושנים. התקופה לא הייתה קלה, אך לפחות היה להם אחד את השני.
לאחר ההלוויה והשבעה, שני האחים פנו לקרוא את הצוואה שאימם השאירה מאחור, בכדי לראות מה הורישה לשניים.
דוד היה בשוק, כשגילה שהצוואה ממנה את אחיו ליורש היחידי של הרכוש של אימו! הוא הרגיש כמו שמו לו סכין בגב.
משהו פה לא בסדר
"הייתי בהלם," מספר דוד, "זאת אימא שלי: אנחנו אהבנו אהבה משפחתית אמיתית, הייתי איתה בתקשורת כל שבוע... למה היא נישלה אותי? בלי קשר לכסף, הרגשתי פשוט ילד מופלה ולא אהוב, לא הצלחתי להבין. הרגשתי כאילו היא נידתה אותי, שאולי היא כעסה עליי, אבל זה לא התאים לה. הרגשתי שמשהו פה פשוט לא בסדר."
באמונה כי נפלה טעות בצוואה של אימו, דוד פנה לעו"ד בתקווה לקבל תשובות ולראות מה לעשות. למזלו, דוד הגיע לעורך דין זיו בייטל המומחה לדיני משפחה וגירושין, שידע בדיוק כיצד לנחם, להושיט יד ולהוביל אל הכיוון הנכון. עורך הדין הרגיע את דוד, הסביר לו שאירועים כאלו קורים ושיחד, הם יפתחו אסטרטגיה שתביא את הבעיה על פתרונה.
למרות ביטחונו של עורך הדין, דוד היה כה לחוץ ומדוכא מהתקופה, שכמעט ולא רצה לפתוח את תיק התביעה. "אימא שלי בדיוק נפטרה, וחשבתי שאולי עדיף לדחות את הבדיקה לשלב מאוחר יותר, אבל עורך הדין התעקש שחייב 'להכות בברזל בעודו חם' והוא היה כל כך אכפתי, שלמזלי הוא שכנע אותי להתחיל לברר את הנושא."
עורך הדין ודוד פיתחו יחד אסטרטגיה מסודרת, במטרה להבין מה קרה לצוואה והיכן נפלה הטעות. לאחר שהצוואה נבדקה מספר פעמים והחתימה של אימו של דוד אומתה, עורך הדין הציע לראיין את כל מי שקשור לפרשה, והשניים הכינו רשימה.
שיחה אחר שיחה, הנושא החל להתבהר יותר ויותר. דוד ועו"ד זיו בייטל דיברו עם הרבה עובדים ממשרד הרווחה, שטיפלו בתיק של הקשישה בשנותיה האחרונות. בסופו של דבר, השניים הגיעו לרחל, עובדת סוציאלית שראיינה את אימו של דוד מספר פעמים במהלך השנים האחרונות, והיה לה הרבה לספר.
"חנה הייתה באה להתראיין אצלי אחת לחצי שנה ועד לשנה, בכדי שאוכל לבחון את המצב הנפשי והמנטאלי שלה, לראות כיצד היא מנהלת שגרת חיים, ולהעריך מהם השירותים הנכונים שאוכל לספק לה מסל הרווחה," מספרת רחל, "היא תמיד הגיעה לראיון יחד עם אחיו של דוד, שהתעקש להישאר נוכח בראיונות. כמובן שהם חסויים לחלוטין, לכן הייתי חייבת להוציא אותו מהחדר." הסבירה.
"גם כשהאח לא היה בחדר, הוא עדיין היה מנסה לשלוט באימא שלו מרחוק", חשפה רחל, "כל פעם ששאלתי את חנה שאלה שהייתה קשורה אליו או לשגרת החיים שלה, האח היה שורק מחוץ לחדר, כמו מזכיר לה שהוא מקשיב ושכדאי שתענה בהתאם."
"אני זוכרת שכל פעם שהיא הייתה שומעת את השריקה שלו, רחל הייתה מזדקפת ומאבדת את קו המחשבה שלה. היה ברור לי שמשהו לא בסדר בין חנה ובין האח, אבל היא תמיד הכחישה הכול כל כך טוב... שאף אחד לא עשה עם זה כלום. היום אני מתחרטת שלא לחצתי עליה יותר, אולי הייתי יכולה לעזור לה."
"אף אחד במשפחה לא ידע"
וכך חנה האם נותרה בידיו של האח המתעלל במשך שנים. למשרד הרווחה לא היו די ראיות בכדי לבדוק את הנושא לעומק, ודוד היה רחוק-רחוק בחו"ל, כלל לא מודע למתרחש.
"הבעיה הייתה שאף אחד במשפחה לא ידע," מסביר דוד, "זה היה שוק טוטאלי לכולנו; איך הוא עשה את זה לאימא שלו? לאימא שלנו??? אין לי תשובות לשאלות האלה וזה באמת אוכל אותך מבפנים, לדעת שאח שלך מסוגל לדבר כל כך אכזרי."
"הכי גרוע זה שאימא שלי לא אמרה כלום. אני כל הזמן שואל את עצמי למה היא לא סיפרה לאף אחד? למה היא לא סיפרה לי? הייתי יכול להציל אותה מהרבה כאב."
מרגע התגלית ועד היום, דוד אינו מדבר עם אחיו. הוא אינו מכיר את הגרסה שלו לסיפור ולא מעוניין לגלות אותה. המעשה הקשה של אחיו, בלתי-נתפס בעיניו והוא לא מאמין שיוכל לסלוח לו על מעשיו בשנים הקרובות.
צוואה פסולה
לאחר שעורך הדין זיו בייטל הבין שהיה כאן מקרה של התעללות, הוא ביקש מרחל להעיד בבית המשפט נגד אחיו של דוד, בכדי להוכיח כי הצוואה לא נכתבה בצורה שקולה, אלא מתוך מערכת הפחדות ואיומים.
רחל הסכימה והופיעה בבית המשפט. במהלך כל המשפט לא היה דיאלוג בין דוד ובין אחיו. עורך הדין ניהל את הדיון באופן מופתי, וביסס כי יש לפסול את הצוואה הקיימת, משום שלא נחתמה בצורה ישרה.
הצוואה אכן נפסלה, ובעקבות זאת רכושה של חנה כהן חולק בהתאם לחוק הירושה. הממון חולק חצי-חצי בין שני האחים, וכפי שנחצתה הצוואה, כך גם נחצתה מערכת היחסים ביניהם.
"אני לא בטוח שאוכל לחזור לדבר עם אח שלי אי-פעם," מספר דוד, "אני בקושי סולח לעצמי על מה שקרה, אז לסלוח לבנאדם שעשה את זה? אימא שלי גידלה את שנינו, טיפלה בשנינו... ועכשיו כשזה היה הזמן לטפל בה, אחד פגע בה והשני בכלל לא היה פה. זה משהו שאי-אפשר להתגבר עליו. ייקח לי עוד שנים לעבור את זה".
"אני רק מקווה שאימא תוכל לסלוח לי"
זיו עשה עבודה נפלאה, ובזכותו הוא זכה לקבל את הרכוש המגיע לו. ועם זאת, מה שדוד גילה בעקבות התביעה הזו שינה את חייו מקצה לקצה. הוא שמח שהצליח לחשוף את האמת, אך כועס על עצמו שלא הצליח לעשות זאת מוקדם יותר, כשאימו הייתה עוד בין החיים.
"אם רק הייתי יכול להפוך את השנים האחרונות שלה ליפות יותר, הייתי מוותר על כל הכסף בעולם. אני רק מקווה שאימא תוכל לסלוח לי, שהיא מסתכלת עליי מהשמיים ויודעת שאם רק הייתי יודע, הכול היה אחרת."
יש להניח שחנה חששה לספר לדוד וליתר האנשים שקרובים אליה על אחיו, מתוך חשש שבנה יפגע בה יותר או מתוך בושה, שהבן שלה גורם לה להתנהל בצורה הזו בימיה האחרונים ושהיא אינה יכולה להגן על עצמה. ישנן מיליון סיבות נוספות שוודאי מנעו ממנה לספר, אך דוד תמיד יצטער על כך שיכול היה לעשות יותר, אם היה יודע מה קורה עם אימו טרם מותה.
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו
החוויה שעבר דוד במשפחתו שינתה את חייו ואת ההסתכלות שלו על העולם. הוא מתכנן לשוב לחייו בחו"ל בסופו של דבר, אך כיום הוא מקדיש את עיקר זמנו במחשבה כיצד יוכל לשנות את המציאות עמה מתמודדים אנשים מבוגרים כיום.
"אימא שלי היא אחת מתוך מיליון," מסביר דוד, "הם חלשים, יש להם בעיות בריאותיות ורובם מעדיפים פשוט לשתוק: הם לא רוצים להיות נטל, להכאיב או להרוס למישהו שעוד יש לו את כל החיים את העתיד, אז הם מקריבים את עצמם. אנחנו חייבים לעזור להם לראות שגם בגיל השלישי, החיים שלהם יקרים מפז."
עורך הדין זיו בייטל כבר 23 שנים עוסק במקרים אלו וכמו כן בגירושין, צוואות וירושות, ומזונות.
אם אתם עדים למקרה כזה או שאתם רוצים להתייעץ,
אתם מוזמנים לפנות לעורך הדין שיעזור לכם.