ברגעיה המשיחיים ביותר של מדינת ישראל, אחרי מלחמת ששת הימים, התכנסו מנהיגי מדינות ערביות בסוף אוגוסט 1967 בעיר ח'רטום, בירת סודאן. הם הצהירו על "שלושת הלאווים" - לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל ולא לשלום עם ישראל.
כן, אותה סודאן, שאחד ממנהיגיה נפגש עם ראש הממשלה נתניהו לפני כמה חודשים. כיום אנחנו רואים פחות ופחות לאווים ויותר שיתופי פעולה מתחת ומעל לשולחן.
החודש שמוסלמים מחכים לו הוא החודש שאנחנו נמצאים בימים אלה – חודש הרמדאן. רבים כמובן חושבים על הצום ועל ההתקרבות אל האלוהים, אך אתייחס דווקא למשהו אחר שרבים מחכים לו – סדרות הטלוויזיה שמשודרות בחודש זה.
לצד תוכנית שמדברת על סופה העתידי של מדינת ישראל, שתי סדרות גרמו לסערה ברשתות החברתיות בעולם הערבי בכלל ובקרב הפלסטינים בפרט. האחת היא מח'רג' 7 (יציאה/מוצא 7), סדרה קומית בה יש סצנה מעניינת בה אחת הדמויות אומר כי לאורך כל השנים הפלסטינים זכו לסיוע כספי רב מצד סעודיה, אבל החזירו רעה תחת טובה וכי ישראל אינה אויב.
תוכנית נוספת היא 'אֻם הַארוּן', (אם אהרון) המשודרת ב- MBC ערוץ סעודי שמשדר מהאמירויות שמספרת את סיפורה של הקהילה היהודית בכווית בשנות ה-40 של המאה הקודמת. הסדרה מתארת את חייה של אֻם הַארוּן, יהודייה ממוצא תורכי, שעברה בין איראן לעראק לפני שהתיישבה בבחריין בשנת 1937, שם עבדה בשנת 1940 בבית החולים.בסדרה מתוארים גם מאפיינים יהודיים דוגמת מטפחות לנשים, כיפות, טליתות לגברים ואף חנוכייה (עם שבעה קנים) לשבת ועוד. כמו כן יש התייחסות למערכת היחסים החיוביים בין הקהילות השונות, דבר שהשתנה עם הקמת מדינת ישראל ואף מציגה את היהודים כקורבנות למצב שנקלעו אליו.
(לא לסדרות שלכאורה נותנות לגיטימציה למערכת יחסים עם ישראל. מצד ימין 'אֻם הַארוּן' ומצד שמאל 'מוצא 7').
לצד ביקורת רשמית מגורמים פלסטיניים ואף ברשת התקשורת אל-ג'זירה גם החברתיות הביקורת חריפה על כך ששידור הסדרה היא הכשרת הלבבות ותחילתה של נורמליזציה עם "היישות הציונית שאחראית לסבל כה רב לפלסטינים.
אחת הדוגמאות שצדה את עיני היא תמונה של הילד מחמד א-דורה עם אביו. אם השם של הילד בן ה-12, מצלצל לכם זה משום שנטען כי הוא מת בתחילת אינתיפאדת אל-אקצא (ספטמבר 2000) מירי צה"ל. בשל הפצת קטע הווידאו של הילד מסתתר מאחורי גבו של אביו ומצא את מותו - הפך א-דורה לסמלה של האינתיפאדה בעיני הפלסטינים ובעולם כולו. מאוחר יותר הוכח כי הוא לא מת מירי חיילי צה"ל, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי – הנזק ההסברתי כבר נעשה.
כמובן שעולם הקריקטורות לא נשאר שקט והנה כמה מהן
'הייתה פלסטין ותישאר פלסטין'
כך כותרת הקריקטורה של אִסְמאעיל אל-בֹּזֹם, איש עזה, ברקע אנחנו רואים את כיפת הסלע שנמצא במרכז הר הבית ובראשו כיפה של זהב, שמקורו אינו מסגד. המבנה מסמל היום היום את הר הבית ולעתים את ירושלים כולה. לעתים זוכה לכינוי 'אל-אקצא' משום שכחלק מהעברת הילוך במאבק על הר הבית מוסלמים רבים מכנים את כל המתחם 'אלאקצא' וסמלו הוא דווקא כיפת הסלע.
העפרונות והמכחולים מוחים את מאבקה של פלסטין כשאחד על אחד העפרונות שלט "חרם MBC", הערוץ הסעודי בה משודרת התוכנית 'אֻם הַארוּן', שמרעישה את הרשת.
'הדרמה הערבית הכבושה'
כך הכותרת הקריקטוריסט הוא עִמַאד חַגַ'אג' הירדני שמתאר בקריקטורה שהתפרסמה בעיתון הלונדוני 'אל-עַרַבִּי אל-גַ'דִיד'. בקריקטורה אנו רואים חייל צה"ל עובר דרך טלוויזיה ישנה עליה כתוב 'הדרמה הערבית הכבושה'. גם קריקטורה זו מתייחסת לסערה ברשת על התוכנית "אֻם הַארוּן" שרבים רואים בה תוכנית שתומכת בנורמליזציה עם ישראל.
'דרמת הנורמליציה המפרצית'
כך הכותרת של הקריקטורה של אֻסַאמַה חַגַ'אג' ב'אל-קֻדְס אל-עַרַבִּי' שמתפרסם בלונדון. עוד ביקורת על הסדרות ('אֻם הַארוּן' ו-'מוצא 7') שלכאורה נותנות לגיטימציה למערכת יחסים עם ישראל. שימו ללבוש המפרצי ולפרצופו של האיש שנראה כמגן דוד כחול (שימו לב לזקן המחודד).
'דרמת הנורמליציה הערבית'
כך כתוב על מקרע הטלוויזיה בקריקטורה של אבו יוסף, איש מזרח ירושלים. הוא מתאר בקריקטורה איך מתוך הטלוויזיה מחברת 'נורמליזציה' שבסיסה מגן דוד יוצאים נגיפי קורונה בצבע כחול ועם מגני דוד בלבן.
'האומנות איננה זיוף של העובדות' כך כתוב בתחתית הקריקטורה בה נראית אֻם הַארוּן (עם עין פוזלת) עם סימן של אין כניסה ועליה כתוב ציווי של 'עצרו את הסדרה'. מחוץ לעיגול כתוב אֻם הַארוּן.
מאויב לאוהב
אני לא יודע אם הקריקטוריסט עַלַאא' א-לַקְטַה העזתי, קריקטוריסט הבית של חמא"ס מכיר את ספרו של ש"י עגנון מאויב לאוהב אבל על כך הביקורת שלו על העולם הערבי.
בקריקטורה זו הוא מבקר את העולם הערבי ש'אתמול הוא המחזיק חרב ומגן נגד ישראל והיום הוא שם צבעים על המגן ומאייר במכחול במקום חרב, בשמחה את הסדרה 'אֻם הַארוּן' שרבים רואים בה תוכנית שתומכת בנורמליזציה עם ישראל.
'אקשן!'
כך צועק סא"ל אביחי אדרעי, ראש תחום תקשורת ערבית בחטיבת דובר צה"ל בקריקטורה של בַּהָאא' יַאסִין, תושב עזה. ליד אדרעי שנראה כבמאי (שימו לב למגן דוד על ה'נַקָּשׁ', קְלַאפֶ םבלעז) אפשר להבחין בצלם מחמד דחלאן, בכיר פת"ח גולה עם המגפון, את מֻחַמַּד בִּן סַלְמָאן, נסיך הכתר הסעודי אחראי על השמע ואת השחקנית הראשית חיאת אל-פהד שמגלמת את אֻם הַארוּן.
כלומר כל צוות ההפקה הוא ישראלי בפועל או "ישראלי" כלומר תומך במדינת ישראל. כל זאת כמובן כשהתוכנית 'אֻם הַארוּן' מתייחסת דווקא לקהילה היהודית ולא למדינת ישראל.
רמדאן כרים.
---
וכתמיד, מוזמנים להתייחס לקריקטורות
מה אהבתם?
מכירים דוגמאות נוספות?
האם יש שם טוויסט שפספסתי?
---
נעם בנעט הוא מרצה וחוקר עצמאי בתחום המזרח התיכון והעולם הערבי, הכותב טור שבועי בנושאים אקטואליים נבחרים ובליווי קריקטורות עדכניות מהעולם הערבי תחת הכותרת "חלון למזרח התיכון המתחדש". בנעט בתוכנית ההשלמות לתואר שלישי במחלקה ללימודי המזרח התיכון בבר אילן.
אפשר לעקוב אחריו בטלגרם, בטוויטר, בפייסבוק או באינסטגרם.