אהרון צוהר עם חניכות ומתנדבות
אהרון צוהר עם חניכות ומתנדבותצילום: יהודה חמינוב

יגאל שלום,

אחרי שקראתי את הפוסט שלך, הייתי צריך לעשות שני דברים:

1.סדרת הרצאות בנושא "התנדבות עם צרכים מיוחדים הזכות והחיבור לעצמך ולכלל בנקודת הקצה בחברה הישראלית".

2.לארגן משמרת מחאה ליד ביתך עד שתתנצל בפני כל מי שקרא את הפוסט המקומם שכתבת.

אני מפרסם תגובה כי אולי יש איזה מישהו שם בחוץ שיכולים בטעות להתייחס ברצינות לדברייך.

אקדים ואומר שאיננו מקדשים את כל העשייה בתחום הצרכים המיוחדים ויש הרבה מה לשפר. אני חלק מארגון שאחת מאבני היסוד שלו זה ללמוד. איך כל הזמן לקדם ולעשות את הדברים טוב יותר, מדוייק יותר ואמיתי יותר.

יש לי כל כך הרבה דברים לכתוב לך. אני מכין עכשיו שיעור בגמרא לתלמידי במכינת עצמונה והגענו בדיוק לנושא של גמילות חסדים (גמרא מסכת סוטה יד.), אומר שם רבי שמלאי שהתורה תחילתה בגמ"ח וסופה בגמ"ח. המהרשא אומר שם: 'כדי ללמדינו שכל כולה היא חסד'. המהר"ל מוסיף, 'שכן עיקר כוונת התורה היא טוב וחסד לאדם להורות לו את הדרך הנכונה'.

התורה היא גמילות חסדים. זו זכות לעזור לבעלי צרכים מיוחדים.

הדוגמה הראשונה שנתת בשלב הצגת העובדות במאמרך היתה סיפורים על הליכה לשירותים.

יגאל היקר, בחור שמתמודד עם עזרה לילד בשירותים, זה בחור שאחר כך בכל תחום בחיים יהיה לו קל יותר. בהתמדה בלימוד, בזוגיות יציבה, דביקות במשימה בצבא ובאזרחות. נערה שמתמודדת עם קשיים נפשיים של החניכה שלה, תהיה חזקה יותר בהתמדה בקריירה שלה, בגידול ילדיה.

מעניין שבחרת דווקא את דוגמת השירותים. ערכתי חופה של בחור שהתנדב אצלנו. תותח. התמודד בצורה מעוררת הערכה עם חניך מורכב, בלי גאווה, בגובה העיניים ולא התבייש לשתף את הרכז שלו ואת ההנהלה בקשיים. מתחת לחופה אמרתי לכל הנוכחים: איזו זכות, איזו משפחה הולכת להיבנות כאן. משפחה של חסד אמיתי, של אמת.

כשחונך בא לרכז ואליי בשטח, (כן יגאל אנחנו עושים לינת שטח עם צרכים מיוחדים. ממש כמו ב"צופים" שלך) עם דמעות בעיניים שהוא לא מצליח להתמודד עם סיטואציה בשירותים, אני הולך לעזור לו ובאותה הזדמנות גם צריך להחליף את כל בגדיי.

אתה יודע מה כתב לי אותו חונך על הכריכה של הספר שקנה לי כשהוא התגייס? שהרגעים האלו יישארו איתו כל החיים. והוא פירט: להשאיר את החניך עם כבוד וצניעות ולהמשיך כאילו כלום לא קרה והכל בסדר. הוא כתב לי: "הרב, באותו רגע הבנתי מה זה באמת חברות בגובה העיניים".

אבל יגאל חשוב לי להדגיש שאתה מפספס משהו מהשורש.

כתבת שזה מגיע ממקום נוצרי שמקדש את החלש. כמה בורות יגאל?

אמר לפני כ-50 שנה הרבי מלובביץ': יפה עשתה מדינת ישראל כשקראה לבעלי מוגבליות באופן רשמי בעלי צרכים מיוחדים. הם אכן מיוחדים.

אהרון צוהר במחנה 'כנפי רוח'
אהרון צוהר במחנה 'כנפי רוח'צילום: ישי דמארי

אתה יודע יגאל, אני מרצה בהרבה מקומות בעולם. היום כולם קוראים לזה Special needs. זה אפילו חוק בכמה מדינות. פעם קראו לזה בארה"ב Handicaps. פירושו המילולי של הביטוי זה "אנשי הכובע ביד". פושט יד עם הכובע בשביל כסף. זה נוצרי.

אבל אדם עם כיפה לראשו שיגיד דבר כזה? הפוך. אתה יודע למה מי שמתנדב אצלינו ב"כנפי רוח" או בכל מקום אחר הופך להיות רציני יותר? כי ביהדות מי שאין לו פיזיות יכול להבין יותר רוחניות וחכמה.

אתה מבין מהן המשמעויות של דבר תורה שנאמר על ידי בחור מגמגם מול 400 איש במחנה סוכות? דבר תורה של 10 דקות כשכל דקה הוא אומר שני משפטים? אתה מבין איזה מסר זה מעביר לשומעים? איזה כוח רצון, תעצומות נפש והבנת תפקידו של כל אחד בעולם?

יכולתי לבחור להתמקד בסיפורים הרואיים על זה שנלחמנו על הזכות של חניכינו לשרת בצבא (שני חניכים שלנו מצטייני נשיא) אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא השורש.

בעיניי, התנדבות עם צרכים מיוחדים זו נקודת הקצה בחברה הישראלית, צריך לעשות את זה בענווה בגובה העיינים עם הרבה רצון ללמוד מכל אדם ומכל סיטואציה.

אני קורא לך מכאן לכתוב פוסט התנצלות לא רק בעבור בעלי הצרכים המיוחדים אלא בעבור המתנדבים בכל אתר ואתר, ואם נציג ציבור אתה תאמר בפה מלא טעיתי.

נשמח לצרף אותך לשורות "כנפי רוח". אני בטוח שפגישה בלתי אמצעית אחת תותיר בך רושם עז.

באהבה,
אהרון צוהר.

הכותב הינו מנכ"ל ארגון כנפי רוח להתנדבות עם בעלי צרכים מיוחדים ומנהל חינוכי במכינת עצמונה

'כנפי רוח' - מחנה סוכות תש"פ
'כנפי רוח' - מחנה סוכות תש"פצילום: ישי דמארי