באותו בוקר יום שלישי לפני כשבועיים, יורם כהן, הבעלים של בית הדפוס 'צבע הקשת' בבאר שבע, כבר שקל לסגור את המקום.
הגבלות הקורונה נתנו את אותותיהן גם בבית העסק הוותיק הזה, שהכנסותיו כמעט ונעלמו, ואחרי שלושים שנות עבודה נאלצו כהן ושותפו להגיע למסקנה העגומה שאין מנוס מסגירת שערי בית הדפוס. ואז הגיע המכתב מבית המשפט.
"להוציא חמישים אלף שקל, ועוד בתקופה כזו?" כהן נבהל ברגע הראשון למקרא סכום הפיצוי שהשית עליו בית המשפט, אבל במשנהו התעשת ורוח חדשה פיעמה בקרבו: "אם ככה, אז דווקא עכשיו לא נסגור את העסק. מאשפות ירים אביון - אנחנו נצא נגד הדבר הזה, לא נרים ידיים".
את המילים הנחושות הללו הוליד פסק הדין, שחייב כאמור את כהן בתשלום פיצויים בסך חמישים אלף שקלים ללקוח שכהן סירב להעניק לו את השירות המבוקש.
הפרשה החלה לפני ארבע שנים. בבית הדפוס התקבל מייל ובו בקשה להצעת מחיר לעבודת דפוס עבור התא הגאה באוניברסיטת בן גוריון. המאבקים סביב מצעדי הגאווה היו אז במוקד השיח הציבורי, וכהן הבין על פי שם השולח כי מדובר בתכנים שהוא כשומר מצוות אינו מוכן לתת יד לפרסומם.
אצל כהן אין התלבטויות: הוא כבר דחה לא מעט עבודות שקידמו בעיניו נושאים שאינם עולים בקנה אחד עם ההלכה. פרסומים על חילולי שבת, חנות מוכרת טריפות ואפילו מודעות על סיגריות ומשקאות חריפים לא יוצאים מתחת מכבשי הדפוס של 'צבע הקשת'. "אנחנו לא מדפיסים דברים שנוגדים את ההלכה", מטעים כהן, "אומנם נעשה זאת בצורה עדינה, אבל נגיד ללקוחות הללו לא. סיגריות ואלכוהול זה דבר שיכול להרוס בתים, בני נוער. אני לא אעשה בעבודה דברים שנוגדים את מה שאני מחנך אליו בבית".
גם במקרה הזה, כהן לא היסס: "איננו עוסקים בחומרי תועבה, כי יהודים אנחנו", שיגר מייל חוזר אל התא הגאה באוניברסיטה. אגב, מדגיש כהן, אילו היה מדובר בעבודה עבור אדם פרטי המשתייך לקהילת הלהט"ב, ההתייחסות שלו הייתה אחרת. "אין לי בעיה עם אנשים פרטיים שנוהגים כך או אחרת. פה היה מדובר בגוף ציבורי שמקדם את האג'נדה הזו".
כהן מציין בעיה נוספת שהביאה אותו לסרב: "כשליש מלקוחותיי הם מוסדות דתיים - ישיבות, מועצות דתיות, כוללים ועוד. לו היו שומעים שעשיתי עבודה כזו, הם היו מפסיקים לעבוד איתי. מדובר בבסיס לקוחות קבוע ונאמן. הסכמה לקבל את העבודה הזו הייתה גורמת, בנוסף לכול, גם פגיעה קשה בפרנסתי".
בית חולים מתחת לגשר
המייל התקבל בשתיקה, שהתבררה מאוחר יותר כרועמת. לפני שלוש שנים, בליל בדיקת חמץ, נחת אצל כהן כתב תביעה בגין אפליה. כהן, שמעולם לא ראה בתי משפט, נבהל לרגע ונזקק למספר ימים כדי לעכל את הצעד החריף שנקט נגדו התא הגאה.
ארגון 'חוננו' קיבל על עצמו את ניהול התיק המשפטי מראשיתו, ולפני כשבועיים, ערב יום השואה, התקבל פסק הדין של שופטת בית משפט השלום בבאר שבע אורית ליפשיץ, שכאמור מחייב את כהן לפצות את התובעים בסכום הגבוה. כמסופר לעיל, למרות המשבר הכלכלי שבית הדפוס נקלע אליו, התגובה הייתה דווקא מאוששת: "אספנו את עצמנו ואמרנו: מה שלא יהיה, אותנו לא יסגרו!" משחזר כהן. "שלא יחשבו שהם ניצחו אותנו בגלל הקנס הזה".
ההתגייסות לטובת כהן הייתה מהירה: השר סמוטריץ' הודיע לו כי לא יצטרך לשלם אפילו שקל מהקנס - הכול יגויס עבורו. מי שניצח על העניין בפועל ויזם את ההתרמה עבור כהן, היה הרב אביעד גדות. התגייסות מעוררת השתאות של כלל הציבור הביאה לכך שבתוך 6 שעות עסקים נאסף הסכום כולו, עד השקל האחרון.
הרב גדות התפעם אומנם לנוכח מה שהוא מכנה "התגייסות פשוטה ועממית שמבטאת את הבריאות שיש בציבור", אבל מאידך מדגיש כי ההתרמה היא בבחינת בניית בית חולים מתחת לגשר. "אנחנו בבעיה מאוד גדולה של שילוב חמור בין אקטיביזם שיפוטי לבין תנועות שמייצגות מיעוט ומשליטות סדר חדש במרחב הציבורי. כעת הן חדרו גם למרחב הפרטי, תוך עיקום החוק מכל פרשנות סבירה, שפוגע בבית פנימה, באורח החיים הכי פשוט שלנו, בערכים הבסיסיים של אדם שיוצא להביא לחם הביתה. זו בעיה לאומית שצריכה להיות מונחת על שולחן הממשלה. עבור היהודי הפשוט מערכת המשפט היום אינה כתובת, בלשון המעטה".
הרב גדות מצפה לפעילות חקיקתית בנושא, אבל גם לצעדים לחיזוק המשילות ולעיצוב מדיניות ממשלתית ברורה, שגם תמקם את בית המשפט במקומו הראוי.
הכסף כעת ממתין ליום הפירעון, בתקווה שלא יהיה צורך להשתמש בו. עורך הדין מנשה יאדו מארגון 'חוננו', שהוביל את התיק, רוקח בימים אלו את הגשת הערעור על ההחלטה. בבסיס הערעור עומדות שתי טענות: "ראשית, במישור התוצאה - מדובר בתוצאה בלתי אפשרית. אי אפשר לכפות על בעלי עסק לעבוד בניגוד למצפונם ולדתם. לא תבקש מבית דפוס בטול כרם להדפיס הזמנות לאזכרה של ברוך גולדשטיין, ומבעל עסק להט"בי לא תזמין עבודה למפלגת נעם. שנית, במישור המשפטי הייתה כאן פגיעה לא מידתית בחופש העיסוק, הדת והמצפון. השופטת נתנה פרשנות משלה לאיסור אפליה במכר, והרחיבה אותו גם לייצור, אולם למעשה המחוקק לא מחייב בתי עסק לייצר דברים. ברור שיש הבדל בין מוצר שנמכר על המדף לבין אדם שנדרש במו ידיו לעשות עבודה שנוגדת את הדברים שהוא מאמין בהם. זה מנוגד לפרשנות החוקתית וזו פגיעה חריפה בחופש העיסוק". עו"ד יאדו מציין גם את התעלמותה של השופטת מחוות דעת הלכתית שהוגשה לה, בטענה שהיא "סובייקטיבית".
בינתיים הטלפון בבית הדפוס מצלצל, ואנשים טובים מכל רחבי הארץ, מכרם בן זמרה בגליל ועד מצפה רמון בנגב, מבטיחים לכהן שברגע שתהיה להם עבודת דפוס - היא תוזמן רק אצלו. כהן לא מתחרט על המהלך, וחוזר על הצהרתו: "אין לי שום דבר נגד האנשים האלה, חלקם אולי טובים ממני ברמה האישית. אבל עבודות שנוגדות את ההלכה איננו מבצעים. זה סיוע לדבר עבירה".
לא מסכנים
את ביתם של נריה ומרים זארוג בשכונת קומי אורי ביצהר הרסו כבר שלוש פעמים. פעמיים מתוכן נהרסו הבתים סמוך ללידה של אחד הילדים. השבוע נערכה ברית מילה לבנם השלישי של בני הזוג, מול שורת שוטרי מג"ב שחסמו את דרכם של ההורים ובני משפחתם אל הבית שאליו הם מבקשים לחזור ולבנותו מחדש. "אנחנו לא מסכנים, בחרנו את הדרך הזו", מדגיש זארוג, "אנחנו רוצים לקיים את ציווי ה' בצורה פשוטה וליישב את ארץ ישראל, לא שום דבר אחר. לצערנו המערכת נלחמת באנשים הלא נכונים. במקום לקדם יחד איתנו את המטרה המשותפת של יישוב הארץ, הם בוחרים להתנכל ולתקוע מקלות בגלגלים. במקום זה, הם היו צריכים לטפל בטרור הערבי שאורב מעבר לפינה".
בינתיים גרים בני הזוג בבית ההורים בכוכב יעקב, אבל לרגע הם לא חדלים לתכנן בדרכים שונות את בניית ביתם מחדש, החל מגיוס כספים וכלה בתודעה ציבורית ובמהלכים בשטח. יחד עם בית זארוג, נהרסו בקומי אורי בתי משפחות נוספים לפני כשבועיים, במה שנראה כשיאו של מסע התנכלות לתושבי השכונה.
מזה חצי שנה מוטל על המקום צו שטח צבאי סגור. המשמעות היומיומית קשה: אין אפשרות להכניס אורחים, ואפילו לא בייביסיטר להורים שמבקשים לצאת מהבית. התושבים נדרשים לבידוקי תעודות מייגעים בכל חזרה הביתה, גם אימהות עם פעוטות בידיהן. השבוע שלחו המשפחות מכתב לשר הביטחון נפתלי בנט, שבו הן דורשות ממנו לעצור את מסע ההרס המתרחש בשבועיים האחרונים ביהודה ושומרון, לא רק ביצהר. "אנחנו דורשים שבמקום להרוס הוא יתחיל לבנות".