לשיר בשני קולות

זמירות הריבונות מתנגנות באוזנינו מאז הצגת תוכנית המאה בוושינגטון, אבל בפועל מקפידים בכירי הממשל לפזר ערפל סביב השאלה המרכזית

ניצן קידר - ערוץ 7 , י"ג באייר תש"פ

לשיר בשני קולות-ערוץ 7
הנסיגה שלו מתמיכה בלתי מסויגת בריבונות מעמידה את המהלך בספק. השגריר דיוויד פרידמן
צילום: הלל מאיר, TPS

עוד בישראל מתנהלים מגעים על הקמת ממשלה, בארה"ב מתנהל שיח ערני לגבי ההשפעה של מהלך החלת ריבונות ישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן על הקמת מדינה פלשתינית. כך לדוגמה, שני בכירים לשעבר בממשל אובמה מתחו בימים האחרונים ביקורת חריפה על תוכנית המאה בראיונות תקשורתיים שזהו לתהודה, וטענו שהחלת ריבונות תסכן את הרוב היהודי בישראל ואת הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית.

זו עמדה שאינה מפתיעה איש, לא כאן ולא בארה"ב, אבל התגובה של שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן כרכה למעשה את ההסכמה להחלת ריבונות עם הקמת מדינה פלשתינית - בדיוק כפי שמנסה להתוות התוכנית המדינית של ממשל טראמפ.

במאמר שפרסם פרידמן ב'ניו יורק טיימס' הוא ציין כי "על פי החזון של טראמפ, ישראל תכריז ריבונות על חלקים מהגדה המערבית שמאוכלסים באופן חלקי או באופן מלא על ידי יהודים. ישראל לא תעשה זאת באזורים שבהם יש נוכחות משמעותית של אוכלוסייה פלשתינית, ולכן החזון לא יפגע ברוב היהודי בישראל, אלא רק יחזק אותו".

כדי להבהיר את הדברים הוסיף פרידמן, "חזון טראמפ מציע את פתרון שתי המדינות. זה הממשל הראשון שקיבל התחייבות מישראל לנהל משא ומתן על בסיס תנאים ונתונים שיאפשרו הקמת מדינה פלשתינית על שטח כפול מהשטח שהפלשתינים נהנים ממנו היום". בהמשך התחייב השגריר כי אם ישראל תבין שאין באפשרותה להחיל ריבונות על חלק ניכר משטחי C ותבהיר שהיא מתחייבת ליישום פתרון שתי המדינות - האמריקנים יתמכו בהכרזת ריבונות ישראלית.

אז האם פרידמן מתכוון שיש התניה להסכמה אמריקנית להחלת ריבונות, או שהיא פתוחה לחלוטין ואינה מותנית? קשה להבין. האמריקנים מדברים כל הזמן בשני קולות: אחד שמדבר על תמיכה בריבונות והשני שמדבר על מחויבות למדינה פלשתינית. מזכיר המדינה פומפאו הציג את שתי הגרסאות בשבועות האחרונים. עכשיו מצטרף אליו פרידמן, שהוא חלק מצוות תוכנית השלום, ובשורה התחתונה הוא המייצג הבכיר של ארצות הברית כאן.

בירושלים יודעים היטב מה העמדה האמריקנית. כשנתניהו מבטיח ריבונות הוא מביא בחשבון את ההשלכות. גם האמריקנים יודעים היטב שנתניהו הוא לא האיש שיסגור את הדלת לגמרי בפני אפשרות של מדינה פלשתינית. הסיפור הזה מקטין את הסיכוי שנראה כאן ריבונות בעת הקרובה. זה לא בלתי אפשרי לגמרי, אבל משיחות עם בכירים בליכוד מתקבלת תמונת מצב שבה גם הם מודים שהחלת הריבונות, שמבחינתם היא משאת נפש, כלל וכלל אינה בטוחה, גם בגלל ההרכב הנוכחי של הממשלה, ומבחינתם גם בגלל שאלת המחיר.

בית דין לפוליטיקה

אם לאמריקנים מייחס נתניהו חשיבות מכרעת, הרי שאת האירופים הוא לא סופר בשלב הזה. שר החוץ האירופי, ג'וזף בורל, הצהיר באחרונה מספר פעמים כי למרות שלא הצליח להשיג הסכמה מלאה של מדינות האיחוד לדבריו, הרי שבמקרה של החלת ריבונות "יהיו השלכות מרחיקות לכת על יחסי אירופה וישראל". גם מדינות אחרות 'הביעו דאגה' בעניין הריבונות.

לצד זאת, באורח פלא התעורר בית הדין הבינלאומי בהאג, והתובעת בו נזכרה שזה הזמן המתאים ביותר להצהיר על כך שלמוסד יש סמכות לדון בפעילות ישראל בשטחי יהודה ושומרון. גורמים אירופיים שמתריעים כבר שנים מפני פוליטיזיציה של בית הדין רואים בכך ניסיון להפעיל עוד לחץ על ישראל נגד מהלכים חד־צדדיים בכלל ובפרט נגד הריבונות, או בשפה האירופית "סיפוח והשתלטות על שטחים באופן בלתי חוקי".

גם הפלשתינים הם צד בסיפור. בשלב הזה הם בעיקר מוציאים קיטור. האיומים הם מהחריפים ביותר. לפני חודשים אחדים, בביקור ברשות הפלשתינית, שמעתי מיועצו הקרוב של אבו מאזן, נאביל אבו רודיינה, את האזהרות החריפות ביותר מפני מהלך ריבונות: ביטול כל ההסכמים, ניתוק קשרים, אפילו רמיזות לתמיכה במאבק (שהוגדר על ידיו כמובן כ"לא אלים").

עם זאת, מדובר בעיקר בדיבורים. הפלשתינים נזהרים מאוד מלשבור את הכלים באופן מעשי. רוח גבית להסתה בתחומם נותנת הרשות גם בימי שגרה. בתקופת הקורונה חלק מאנשיה אף הקצינו וטענו שישראל מכשילה ופוגעת בטיפול ובהתמודדות עם הנגיף בתחומי הרשות. טענות אלה מושמעות לא רק לאוזני האזרחים, שספקנים מאוד כלפי גורמי השלטון, אלא גם באו"ם ובאירופה - שם יש להן קונים ובשפע.

אשרי המאמין

לצד זאת נשמע איום אחר, שלפיו הרשות הפלשתינית, שהיא לא השלב הסופי אלא שלב ביניים מבחינת הסכמי אוסלו, תעביר את כל סמכויותיה למי שחתם על ההסכמים - ארגון אש"ף. נציגיו יבטלו את היחסים עם ישראל על כל המשתמע מכך, ויכריזו על הקמת מדינה עצמאית.

בישראל יש היערכות, הן מהצד המדיני הן מהצד הביטחוני, למצב של כאוס, שבו שהרשות הפלשתינית כפי שהתנהלה מאז הסכמי אוסלו תקרוס או פשוט תחדל מלפעול. בין שרי הליכוד יש כמה וכמה קולות שקראו בשנים האחרונות לא אחת להביא למצב כזה באופן יזום. יש כמובן הערכות מודיעין לא פשוטות וריבוי אזהרות, אבל גורם מדיני אומר ל'בשבע': "ישראל צריכה להביא את האפשרות הזו בחשבון. הרשות הפלשתינית מפוצלת בתוכה, וייתכן שנצטרך לקבל אחריות על השטח, עם כל ההשלכות של הצעד".

ראוי להדגיש כי עד כה הוקמו למעלה מעשרים ועדות וגופים שהיו אמורים לדון ולבדוק לעומק את ביטול ההסכמים בין ישראל והפלשתינים, אך אף אחת מהן לא הגיעה למסקנות חותכות, ורובן התייאשו באמצע.

הגורם שעימו שוחחנו מציין כי הפלשתינים נמצאים באחד המילכודים הגדולים ביותר מאז הוקמה הרשות: אם יחליטו לבטל את ההסכמים ולפרק את המוסדות, לא בטוח שיזכו לאמון הקהילה הבינלאומית, שעד כה רואה בהם 'מסכנים' הזקוקים לעזרה. גם מדינות ערב לא יראו צעד כזה בעין חיובית. את אמון הציבור הפלשתיני, מציין הגורם, הרשות ובכיריה איבדו כבר מזמן. השאלה המרכזית שנובעת מאיומי הרשות שמובאים בחשבון כשמדברים על ריבונות היא אחת: איך ייראה המכלול כשנתניהו ירצה להוציא את הצעד לפועל.

לגבי המכלול המדיני, ההערכות הן שישראל תהיה חייבת לתת התחייבות מסוימת, גם אם רפה, להקמת מדינה פלשתינית. חלק מהבכירים העוסקים בנושא בסביבת הנשיא טראמפ - ובעיקר חתנו, ג'ארד קושנר - מתקשים להבין מדוע ישראל אינה מסכימה לכך שבשטחים שבהם מתרכזת כיום הרשות, תוכרז מדינה או סוג של אוטונומיה מדינתית בפועל.

לגבי הצד הצבאי, אפשר כבר היום לומר שהתחזיות הביטחוניות ינסו למנוע את המהלך בכל דרך. לא בטוח שזה יבוא מצד הרמטכ"ל כוכבי, אבל אין ספק שגורמי המודיעין - הן הצבאיים והן בגופי הביטחון האחרים, ינסו להציג את התמונה הקשה ביותר. המהלך הזה נתפס בעיני המומחים הישראלים שנדרשים לצפות פני עתיד, כטומן בחובו בעיקר חומר נפץ גדול.

לנתניהו יהיו כל הסיבות לא להחיל ריבונות. הוא יוכל לדבר על בעיות מבית, על הצורך להשיג הסכמה עם האמריקנים שלא תכלול מדינה פלשתינית, על החשש הביטחוני. השאלה ששואלים את עצמם השותפים שעבורם שאלת הריבונות היא אקוטית, היא האם ראש הממשלה מחפש במקביל גם את כל הסיבות להוציא את הריבונות לפועל. נתניהו מחזיק בנושא הזה את הקלפים קרוב מאוד לחזה.

בכירי הליכוד נאלצים ליישר קו ולומר שהם מאמינים שתהיה החלת ריבונות. עמיר פרץ, שותף שקיבל שני תיקים על שלושה חברי כנסת, אומר במפורש שזה לא יקרה. בכחול לבן יש הרבה ספקות. גם מימין לליכוד שואלים את עצמם לאן באמת מכוון נתניהו את המהלכים.

ייתכן שגם הסוף כתוב מראש. נתניהו אוהב לדחות. דחיין כרוני של הכרעות משמעותיות. אם אכן יתקיים מנגנון רוטציה בפועל, יהיה לו גם את מי להאשים. ומה עם הבטחת הבחירות שעוגנה בהסכמים? היא תחכה. נתניהו מרגיש שהציבור הימני בכיס שלו, והוא לא ימהר לקיים הבטחות - כדי להמשיך להחזיק אותנו כמה שיותר קרוב אליו. "תישארו איתי", הוא יאמר, "זה עוד יקרה". אשרי המאמין.