פנו ימינה, לאופוזיציה

ניסנקורן במשפטים, אשכנזי או גנץ בביטחון, עמיר פרץ בכלכלה ושמולי ברווחה – אז מה תהיה ההשפעה של בכירי "ימינה" על מדיניות הממשלה?

איציק כהן , י"ג באייר תש"פ

איציק כהן
איציק כהן
צילום: ישראל וויל

כמו בסרט שצופים בו כבר בפעם השנייה, הסוף היה ידוע מראש. נתניהו שטען במערכת הבחירות כי ימינה תלך עם בני גנץ ותבגוד בגוש הימין, עשה בדיוק את זה והוסיף את עמיר פרץ ואיציק שמולי.

העובדה שבכירי ימינה נשבעו אמונים לגוש הימין בהובלת נתניהו לאורך כל הדרך, לא שינתה את מה שרבים חזו לפני הבחירות - לבכירי ימינה והציונות הדתית יישארו הפירורים של העוגה הקואליציונית.

ניתן לשער כי משקעים אישיים בין הצמד בנט-שקד לבין נתניהו הם שמובילים פעם אחר פעם ליחס של ראש הממשלה למנהיגי הצינות הדתית. ניתן גם לומר, שנתניהו יודע שהציונות הדתית היא "בכיס שלו", ולכן למה לו להתאמץ ולחזר אחריהם? הרי, ברור שימינה מחוייבת לגוש הימין – ולעומד בראשה, נתניהו.

לטעמי, הסיבה למצב הנוכחי היא פחות רלוונטית. בשורה התחתונה – נתניהו העדיף ללכת עם אנשים שנדרו לא לשבת איתו באותה ממשלה ולחלק להם תיקים מכובדים, כאשר "השותפים הטבעיים" נשארו בצד.

עמיר פרץ הגדיל לעשות תרגילים ביח"צ על חשבון ראש הממשלה ולגלח את שפמו בפריים טיים - כדי להוכיח לעם ישראל שאין בכוונתו לשבת עם נתניהו בממשלה. כמה משפיל.

במצב שנוצר ימינה מוכרחה ללכת לאופוזיציה. לא בדיעבד, אלא לכתחילה. לאחר שכל מוקדי הכח החשובים לימין האידיאולוגי חולקו כשלל למפלגות השמאל-מרכז ולחרדים, אין לימינה מה לחפש בקואליציה המתגבשת.

בעוד ניסנקורן בתיק המשפטים, אשכנזי או גנץ בביטחון, עמיר פרץ בכלכלה ושמולי ברווחה – מה כבר תהיה ההשפעה של בנט, שקד, סמוטריץ' והרב פרץ על המדיניות של הממשלה?

לעומת זאת, הליכה לאופוזיציה תחדד את הצורך במפלגת ימין אידיאולוגי בהובלת הציונות הדתית. לפנינו תכנית המאה שאיננו יודעים עדיין אם היא כוללת הכרה במדינה פלסטינית וכן מינויים של חמישה שופטים לבית המשפט העליון והתמודדות עם משבר כלכלי משמעותי. כאשר מוקדי הכח המשמעותיים לנושאים אלה אינם בידי ימינה – ייטב להם להוות אלטרנטיבה באופוזיציה ולהביע התנגדות לכל פשרה בנושאים אלו, ללא הסכמים ומשמעת קואליציונית כובלת.

בנט הוביל את מערכת הביטחון לחזית המאבק בקורונה בישראל ועל כך הוא ראוי להערכה ולהוקרה. עם זאת, משרד הבריאות לא נותן מענה לצרכים הטבעיים של הציונות הדתית והימין האידיאולוגי.

ההיסטוריה מלמדת שמנהיגים משמעותיים בישראל צמחו דווקא באופוזיציה. בגין ונתניהו בנו את התדמית המנהיגותית שלהם דווקא שישבו באופוזיציה. הגיע הזמן של בנט ושקד לנהוג כך.

כמובן שלא מדובר במעמד פשוט. ארבעת ראשי ימינה היו שרים במדינת ישראל, כאשר בנט ושקד הגיעו למשרד הביטחון ולמשרד המשפטים, משרדים רבי עוצמה והשפעה בישראל. השהות באופוזיציה היא מייבשת, לפעמים משעממת ונטולת כל יוקרה. אך דווקא עכשיו, ניתן לצמוח כאלטרנטיבה ולחזור מחוזקים ורלוונטיים מתמיד לבחירות הבאות, שככל הנראה עלולות להיות ממש בקרוב.

איציק כהן הוא יועץ תקשורת לשעבר