טומאת המוות היא מום ביצירה שעתידה להסתלק מן העולם

האיסור שחל על הכהן להיטמא מבטא את האמת הגדולה של הנצח ואת העובדה שטומאת המוות עתידה לחלוף מן העולם

הרב שלמה סובול , י"ג באייר תש"פ

טומאת המוות היא מום ביצירה שעתידה להסתלק מן העולם-ערוץ 7
הרב שלמה סובול
צילום: גיא טייב

רק השבוע ליווינו את אחד מזקני רבני הציונות הדתית, הגאון הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל ראש ישיבת מעלה אדומים ומחבר ספרי 'יד פשוטה' על הרמב"ם. ובכלל בתקופה האחרונה, עקב משבר הקורונה נושא המוות מדובר אף יותר מבמי שגרה. אחד מהרגעים אולי החשובים ביותר בו אדם זקוק לתמיכה הוא כאשר איבד בן משפחה או חבר קרוב. באותו רגע שחרב עליו עולמו, והוא חש תחושה מצמיתה של בדידות, הוא כל כך זקוק לחבר שיכאב אותו ביחד את כאבו, יניח עליו את ידו ויהיה אתו באותם רגעי משבר.

והנה פרשת השבוע פותחת באיסור של הכוהנים להיטמא למת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו".

הכוהנים נקראים בתורה קדושים, והם מחזיקים בתפקידים חשובים מאוד בעם ישראל; הם השליחים של עם ישראל בעבודת המקדש, הם הצינור שמוריד את ברכת ה' לעם ישראל והם היו גם אלו שעסקו בהוראת התורה והדרכת עם ישראל בעבודת ה'  - "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג'),  "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא" (מלאכי ב).

והנה, דווקא בשעה שנפטר לאדם קרוב משפחה והוא זקוק יותר מכל לתמיכת הכהן, שיהיה לצידו בשעה שהוא מלווה וקובר את יקירו שנפטר- התורה אוסרת על הכהן להיטמא והוא לא יכול להתייצב לצד האבל. כיצד אם כן ייתכן שהכהן "נוטש" את המערכה דווקא בשעה שהאבל נצרך לה כל כך? ננסה ללכת בדרכו של הרב קוק בביאור העניין: כשהתורה מצווה את הכוהנים שלא להיטמא למת, היא מבקשת להעביר מסר חשוב בעניין המוות. המוות הוא הדבר הקשה ביותר שקיים בעולמנו, ולכן הוא טומן בחובו בכי וצער גדול, ואין דבר טבעי ויהודי יותר מלהביע צער עמוק על פטירתו של אדם.

עם זאת, על פי האמונה היהודית המוות מסמל את סוף הדרך בעולם הזה לעת עתה, אך כדברי הרב קוק: "המוות הוא חיזיון שווא, טומאתו היא שקר" שהרי יש חיי נצח לאחר המוות, וגם בסופו של דבר עתידה להיות תחיית המתים.

בכך שאיננו נטמא למת, הכהן כאיש המחובר אל הקודש דווקא מסמל את הממד שמעבר למציאות הפיסית, את האמת הגדולה של הנצח ואת העובדה שטומאת המוות עתידה לחלוף מן העולם.

אחד הדברים המאפיינים והנפלאים ביהדות, הוא היכולת להכיל מסרים שונים שנראים כסותרים, אך שבפועל למעשה משלימים זה את זה והדבר מתבטא לידי ביטוי גם ביחס התורה אל המוות:

מצד אחד, כל המצוות שקשורות ללוויית המת ולניחום אבלים מבטאות את החלק שבו החברה צריכה לתמוך באבלים, לכאוב את כאבם ולשאת איתם, ולו במעט, את המשא הכבד מנשוא של המפגש עם המוות.

מאידך, העובדה שהכהן אינו נטמא למת, מסמלת את העולם שכולו טוב ובו יבולע המוות לנצח, וכדברי הרב קוק: "המוות מום הוא ביצירה. ישראל נועד להעבירו, חרפת עם הוא לנו - 'וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דיבר ."

הכותב ראש מרכז ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין