זה הרגע

"בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר להם: 'ענווים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם'".

בהתרגשות רבה עמדתי על כבש מטוסו של ראש הממשלה, בירכתי וחיזקתי אותו לקראת נסיעתו החשובה לוושינגטון, נסיעה בה הציג נשיא ארה"ב טראמפ לעולם כולו בכלל, ולעם היושב בציון בפרט, את תוכנית המאה.

תוכנית רצינית ביותר, בעלת בסיס איתן ומצוין לפתיחת משא ומתן מצד ישראל. אך גם כזו שטומנת בחובה קשיים משמעותיים, שיש לעבד ולשפר במהלך המשא ומתן.

לשמוע את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מדבר על חזון נביאי ישראל ועל חשיבותה של ירושלים המאוחדת; לשמוע את ראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר על החלת ריבונות תוך זמן קצר – זו היתה הפתעה גדולה וטובה עבורי ועבור רוב תושבי מדינת ישראל.

ה"אור שזרח" עלינו, לאחר תקופה ארוכה של אופל שהוטל בעבר בממשל אובמה, עם גזירות והקפאות לרוב, היה ועודנו ברור וזורח.

הרוח הגבית והמאחדת שניתנת למהלך החלת ריבונות, על ידי ממשלת האחדות והברית האמיצה הנרקמת בין ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש הממשלה החלופי בני גנץ, אף היא משמחת ביותר.

צר לי שחלק מחבריי הטובים ביותר, אנשי ארץ ישראל האמיצים והאהובים, במקום ליהנות מהאור ולהשפיע עליו – דווקא מסתנוורים ממנו, עד כדי כך שלא מוכנים כלל להביט בו, ושוללים אותו לחלוטין.

חבריי ואני נפגשנו עם שגריר ארה"ב בישראל, דוד פרידמן. איש רציני ביותר, עורך דין ממולח, אוהב העם היהודי וארץ ישראל. על פי דבריו בפגישתנו ובפרסומים השונים, ישראל תכריז ותקבל כבר בשלב הראשון ריבונות על כל היישובים ועל שטחים נרחבים נוספים מעבר אליהם.

ומהי התמורה שישראל צריכה "לשלם" עבור ריבונות אדירה שכזו? ה"תשלום" הנו הקפאה למשך ארבע שנים, באזורים שישראל כלל לא היתה צפויה לבנות בהם, בכל מקרה במהלך שנים אלו. וכל ה"תשלום" הזה הינו רק כדי לתת "אופציה להיכנס למו"מ עם הפלסטינים על בסיס תוכנית טראמפ". כאשר, כפי שמציין השגריר, התוכנית אינה מחייבת והנה רק בסיס למשא ומתן.

מבחינת האמריקאים, הצדדים יכולים במהלך המשא ומתן אף להגיע להבנות אחרות.

בהקשר לכך, אבקש לחדד שני דברים, שהנם מבחינתי ומניסיוני אבני יסוד במשא ומתן:

1. במצב של משא ומתן קשוח בין שני צדדים, כאשר מגיע צד שלישי לתווך, לגשר ולהציע הצעה לצדדים, הרבה יותר נכון לענות להצעתו: "כן, אבל...", "כן, בתנאי...", מאשר להיות סרבן ולהשיב בשלילה מוחלטת.

התשובה החיובית הראשונית מייצרת אמון עם הצד המתווך ועם העולם כולו ואף גורמת לצד המתווך להיות פעיל יותר לטובתך בהמשך. זה גם מה שמאפשר בסופו של דבר להשיג את התוצאות הטובות ביותר במשא ומתן, בטח כאשר הצד השני, במקרה שלנו – הפלסטיני, הנו סרבן סדרתי מוצהר (ואף כזה שטורח לקלל את המתווך ואת שולחיו במילים קשות).

2. במצב עסקי של משא ומתן בין שני גורמים, נהוג שצד משלם מחיר משמעותי עבור קבלת אופציה. במקרה שלנו, מדינת ישראל וההתיישבות כולה, לא רק שלא משלמת שום דבר, אלא מקבלת ריבונות על כל שטחי היישובים ועל שטחים נוספים נרחבים מעבר להם.

אפילו גדולי ראשי ההתיישבות לדורותיהם לא חלמו שכך יקרה ובמהירות כזו, ובטח לא כשהדברים כה מתואמים ומדובררים על ידי גדולי חברינו בארה"ב.

למרות שכולנו מסתייגים ואף חשים מאד לא בנוח עם המילים "מדינה פלסטינית", ולמרות שכולנו יודעים שמדובר ב"הקפאה" זמנית למשך ארבע שנים באזורים, שגם בעשרים שנה הקרובות, לא חלמנו באמת שתהיה שם בניה, כולנו יודעים ומבינים שמתן "אופציה" קצרת מועד לקיים משא ומתן שבבסיסו "מדינה פלסטינית", מפורזת מנשק ובשליטה בטחונית של ישראל, זהו רק בסיסו של משא ומתן. כזה שיש בו גם הרבה מאד מחויבויות אחרות של הפלסטינים - פירוז עזה מנשק, הכרה במדינת ישראל ועוד הרבה חלומות באספמיה.

מחויבויות אלו של הפלסטינים, בעיניהם של האמריקאים שהציעו את תוכנית המאה, הנן בעלות משקל זהה בדיוק כמו "הקמת המדינה הפלסטינית".

כך שלטעמי במצב הקיים, יש לאמץ את דברי המשל הידוע בשפה הערבית: בִּדַּכּ תָאכֹּל עִנֶבּ וִלָּא בִּדַּכּ תְקָאתֶל (אל)נָּאטוּר... האם רצונך לאכול ענבים או לריב עם השומר?...

המשל מייעץ לצד הטוען במריבה או במשא ומתן קשוח - לנהוג בשיקול דעת, לא להתפתות למאבק, אלא לשמור על צדקתו ולגלות חוכמה שתבוא לביטוי בהישגים נושאי פרי, דווקא על פי מבחן התוצאה... או במילים אחרות "אל תהיה צודק, תהיה חכם".

את מבחן התוצאה – ה"ענבים" של הריבונות שאנו כה מייחלים לה – החלת חוקי מדינת ישראל על יישובי יו"ש, תכנון ובניה באזורים נרחבים שעד היום נתקעו משיקולים מדיניים כאלו ואחרים – את הענבים האלו שבוודאות יגשימו את חזון כל ראשי ההתיישבות – מיליון יהודים בשומרון - צריך לקצור כאן ועכשיו.

במקביל יש לעשות כמובן מאמץ, כפי שאכן נעשה כעת, שיבוצעו כמה שיותר שיפורים במפה, כך שהיישובים יוכלו להתרחב ולהתפתח לאורך שנים רבות.

אל לנו לפספס את גודל השעה! לכולנו ברור הסיכון הגדול והלא נודע מדחיית המהלך, בעקבות הבחירות בארה"ב והמהלכים הפוליטיים הנזילים בישראל.

לגבי יתר התנאים ב"בסיס המשא ומתן" - אותה "מדינה פלסטינית" בשליטה ביטחונית ישראלית, אותן התחייבויות של הפלסטינים לפירוז עזה מנשק ולהכרה פלסטינית במדינה יהודית ועוד – את אלו ניתן לדחות למשא ומתן העתידי. ההיסטוריה כבר לימדה אותנו מספיק פעמים מה עתיד להיות בסופו.

כולי תקווה שנבין את גודל השעה, נתעלה מעל המחלוקות ונידבק ברוח האחדות שנרקמת בתקופה זו בישראל, ונזכה סוף סוף בהחלת הריבונות המיוחלת.

אין מילים מתאימות יותר לסיום, ממילותיו של אחד מגדולי זמרי הנשמה בישראל, קובי אפללו: "וזה הרגע, הנה באה השעה, מה תביא איתה הרוח, מה ימיס את הדממה, ויש סיבות לכל דבר ויש חלום שלא נגמר, בסוף הדרך עוד תהיה מאושר". וזה הרגע.

אסף מינצר, ראש המועצה המקומית אלקנה, עו"ד בתחום הבינלאומי, בעל תואר שני במנהל עסקים וחבר במועצת יש"ע