בפרשת אמור אנחנו פוגשים שני צווים שחז"ל דרשו עליהם בענייני החינוך ובניין האישיות היהודית. את הציווי האחד אנו מקיימים ממש בימים אלו: "וספרתם לכם ממחרת השבת". אנו מטפסים בסולם בעל 49 שלבים ובכל יום מתקדמים מעט ומפתחים את הפנימיות שלנו קומה על גבי קומה.
התהליך הזה ניכר גם בחיובי הקורבנות, שהרי ממחרת השבת מקריבים את העומר שהוא קורבן שעורים, מאכל בהמה, ולבסוף בחג השבועות מקריבים קורבן חיטים שזהו מאכל אדם.
הציווי השני בהקשר זה הוא בעניין המנורה- מצווה המתקיימת פעמיים ביום בכל ימות השנה. זוהי מצווה שדורשת התעסקות מרובה וקבועה על ידי הכוהנים, הטבת הנרות, אופן ההדלקה, ועוד. מעבר לכך, ישנה הכנה רבה עוד קודם לכן, הכנת שמן כתית למאור ועוד.
וגם כאן אנחנו נפגשים עם שאיפת התורה לתנועה ועלייה תמידית. אפשר להרגיש זאת על פי הרעיון שמביא בעל הטורים על הפסוקים, שהרי קודם מופיעה המילה 'נר' ולאחר מכן המילה 'נרות', דבר הרומז על עניין 'מוסיף והולך'. כך גם בעניי החינוך- בניין על גבי בניין, להוסיף אור, עוד התקדמות, עוד משימה ולהתחזק גם בענייני השגרה.
במשך כל השנה אנחנו עסוקים בחינוך הדור הבא, בדיוק כפי שהמנורה דולקת תמיד, מטיבים אותה ומתעסקים איתה תדיר. אך בספירת העומר אנו מקבלים תזכורת לאן צריך לשאוף ומהו היעד. בסופו של דבר השאיפה היא שהנער יגיע למקום שבו ייקח אחריות על עצמו ויהיה בעל יכולת להתקדם לבד. להבין שהוא צריך להאיר מעצמו, כפי שכותב הרב קוק זצ"ל: "צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר". צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו".
וכמו שהכהן לא יכול להתקדם לנר הבא 'עד שתהא השלהבת עולה מאליה', כך גם בחינוך שהרי נר ה' נשמת אדם. אסור לעצור לרגע את הקשר עם הנער, בפרט כשמדובר על נוער בסיכון, תמיד לשים אליו לב, להבין את מצבו הנפשי ולהרגיש אותו.
ההורים נמצאים בחודשיים האחרונים שעות מרובות עם הילדים בבית. המחנכים והמורים מקיימים איתם קשרים לימודיים וכדאי לזכור תמיד שהנוער מבין את המציאות באופן אחר, ונדרשת ממנו התמודדות לא פשוטה. צריך להיות קשוב למקום הזה, להבין ולכוון גם אם לא מרגישים את זה עליו.
כמובן ובעיקר נוער בסיכון שצריך וחייב לקבל מעטפת מחבקת וצמודה. לשם כך פועלות עמותות רבות וארגונים הנותנים מענה רחב למגוון הצרכים של הנוער הזה. אם זה עזרה בבית, סיוע על ידי עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע אחרים, ולמעשה לכל מה שהנער צריך על מנת לקדם אותו למקום חדש שיאפשר לו לחיות חיים מכובדים ומאושרים.
הדבר מורכב שבעתיים בימי הקורונה המאתגרים שדורשים מאתנו להסתגל למציאות חיים חדשה, אולם דווקא בגלל זה הצורך גדול הרבה יותר. חשוב שהם יבינו שנמצאים כאן עבורם ודואגים להם. לכן, צריך להמשיך את הפעילות והמסגרת הזאת ללא הפסק.
יהי רצון שנזכה להדליק את האבוקה שנמצאת בכל אחד ואחד מאתנו ושבזכות הנר שלנו נצליח להדליק הרבה נרות אחרים כי זה הכוח שיש לנר- לקחת מעצמו ולתת לאחרים מבלי להפסיד דבר מעצמו, נר שנותן מעצמו לאחר לא מפסיד שום דבר, רק מדליק את הנר השני.
הכותב הוא מנכ"ל OU ישראל המחזיק עשרות מרכזי נוער ברחבי הארץ