גדוד ניצן (יחידה 636) בחיל האיסוף הקרבי ערך השבוע טקס מצטיינים לרגל יום העצמאות ה-72, במתכונת מותאמת לתקופת הקורונה שכללה את החיילים המצטיינים בלבד.
הטקס נערך במחנה עופר, שם נמצא בסיס היחידה, ובשל ההיצמדות להגבלות הקורונה נערך הטקס שלוש פעמים: ללוחמים, תצפיתניות, מפקדת היחידה ואחזקה, ושודר במקביל לעמוד הפייסבוק של הגדוד - שם יכלו ההורים לצפות בבניהם ובנותיהם מקבלים את אות ההוקרה.
הכירו שלושה מהמצטיינים:
רב״ט בת עמי שטרנברג, בת 20 מהרצליה, עלתה משוויץ לפני שנה לבדה במטרה להתגייס לצה''ל. בת עמי גויסה לתפקיד התצפיתנית ושובצה לחמ״ל יקיר שבחטיבה המרחבית אפרים.
בהמשך שירותה ניסתה בת עמי לצאת לקורס פיקוד, מה שהיה חלום גדול שלה - אך לצערה נפלה ממנו. בת עמי לא רצתה לנסות שוב בשל האכזבה והפחד להיכשל שוב, אך לבסוף השתכנעה, יצאה שוב לקורס - וכיום היא מפקדת בחמ״ל תצפיות 443 שבבנימין.
בת עמי זכתה בהצטיינות הנשיא: ״כשקיבלתי את ההודעה בכיתי, זה לא משהו שיכולתי לדמיין בכלל. לא סיפרתי את זה ישר לאנשים, לא ידעתי איך מגיבים לזה, לבסוף המ״פ שלי בישרה להורים שלי בעצמה. אמא שלי לא יכלה להתאפק וסיפרה לכל המשפחה, כולם התקשרו אליי באותו יום. זו חוויה שלא יכולתי לדמיין שאחווה, זה מטורף״.
״היה לי ממש קשה בהתחלה בישראל", מספרת בת עמי, ''לא היה לי איפה לגור, תמיד הצלחתי בכל זאת לחייך ולבוא עם חיוך לבסיס, הצלחתי תמיד להיות שמחה ולאט לאט התרגלתי למוצב והוא נהיה האזור הבטוח שלי, נהנתי שם יותר מהבית. מצאתי שם את החברות הכי טובות שלי, ובגלל שעשיתי עלייה לבד כל החברים הראשונים שלי הם חברים שפגשתי בבסיס- והם חבריי לחיים״.
סמל יואל בן שימול, בן 19 מרעננה, היה אמור להתגייס כנהג תובלה, אך לא רצה את התפקיד - וביקש להיות לוחם במשך כל חייו. יואל עלה מפריז יחד עם משפחתו כשהיה בן 5, והוא הראשון ממשפחתו שמתגייס לצה״ל.
יואל נלחם ועבר משוכות רבות עד שהגיע ליחידה 636, וכיום משרת בה בתור ב. קוד - תפקיד בו הוא משמש כיד ימינו של מפקד הפלוגה.
יואל מספר כי ״באזרחות לא הייתי אדם מתמיד- בין אם בעבודות, ביום יום ובדברים שהייתי צריך לעשות עבור עצמי. השירות בצה״ל עזר לי להתיישר, להתרגל למסגרת ולהבין שאני יכול לדחוף את עצמי לגבולות רחוקים יותר ממה שחשבתי והכרתי״.
בנוגע לקבלת תעודת הצטיינות ממפקד היחידה מספר יואל: ״אני תמיד קשור למ״פ שלי ויודע הכל לפני כולם, אבל את ההצטיינות קיבלתי בהפתעה. המשפחה גאה בי ואני מרגיש שהעבודה הקשה שלי באה לידי ביטוי, אין שמח ממני שקיבלתי את הזכות לשרת בצבא של מדינת ישראל ולהסב למשפחתי גאווה, ולסלול את הדרך עבור אחיי הקטנים״.
יואל אוהב את התפקיד הצבאי שלו, ונוגע לעיתים בתחומים שאהב באזרחות כמו נהיגה ולהיות בלב האקשן. ״זה תפקיד שבו אתה לא יודע מה הולך ליפול עליך. אתה הולך לישון בידיעה שבלילה אתה יכול להיות מוקפץ - אין לך לוח זמנים בנוי ומתוכנן. זה מאפס ל-100, במיוחד בגזרה כמו יהודה ושומרון״.
סרן ניקול אורן מנתניה 'התחיילה' בשנת 2014 בתור עתודאית וחזרה לשירות בנובמבר 2016. ניקול למדה תואר ראשון, חזרה לצה''ל וסיימה מסלול ייעודי לקצונה בחיל הלוגיסטיקה.
לאחר מסלול ארוך ותפקידים מגוונים, ניקול משרתת כיום בתור סגן מפקד פלוגת מפקדה ביחידה 636.
״בצבא יוצא לך להתעסק גם בפיקוד ולא רק בלוגיסטיקה, בעיקר בתפקיד עכשיו - אחראית על שגרת פלוגה, תורנויות, ת״ש ותכני חינוך״.
ניקול בחרה לחזור לבסוף ליחידה בה החלה בהתנסות חיילית. הייתה לה שם חוויה טובה בתור חיילת והיא רצתה לחזור, אהבה את המפקדים והתחברה ליחידה.
על קבלת אותר ההצטיינות ממפקד היחידה מספרת ניקול כי מדובר במעמד מרגש עבורה, ''זו תקופה מוזרה וכיף לקבל הצטיינות במהלכה. זה שונה לקבל את זה בזמן הקורונה - ההורים רואים את הטקס מהבית, זה מעמד שונה לגמרי. גם אחי שי קיבל מצטיין מח״ט התותחנים 405 בחטמ״ר פארן שבדרום, וזו גאווה למשפחה ששנינו מקבלים אות הוקרה באותו הזמן, ובלי קשר - שלא יחשוב שהוא יותר מוצלח ממני״.