חגיגות ל"ג בעומר במירון תהיינה השנה מצומצמות לנוכח הנחיות משרד הבריאות ואכיפת המשטרה.
על ההיסטוריה של צמצום החגיגות שוחחנו עם ההיסטוריון וחוקר ארץ ישראל ד"ר דותן גורן.
את דבריו פותח ד"ר גורן באיזכור תקופת המרד הערבי הגדול בימי המנדט, אז בשנת תרצ"ח צומצמה ההילולה במירון בעקבות התנפלות הכנופיות ובהתאם להנחיות ממשלת המנדט. בתקופת מלחמת העולם הורתה ממשלת המנדט על מגבלות שהובילו לקיום ההילולה בשעות היום על מנת שלא לאפשר סימון למטוסי האויב, וזאת כחלק ממדיניות ההאפלה שהייתה נהוגה אז בארץ ישראל.
"ההילולה צומצמה לכמה אלפים בודדים. היא החלה עם הולכת ספר התורה מבית עבו למירון ואז ההילולה. אנשי צפת וחסידים ניסו להגיע גם בתקופה הזו, אבל ההילולה הייתה מצומצמת מהרגיל אבל היא לא פסקה לגמרי".
לעומת זאת היה מקרה אחד בו לא התקיימה ההילולה לחלוטין. היה זה בשנת תש"ח, כאשר מירון והאזור שמסביב היו נתונים תחת שליטת צבא ההצלה של קאוקג'י וחיי היהודים היו כרוכים בשגרת צליפות וירי לעבר תושבי צפת. באותה שנה לא התקיימה ההילולה כלל.
"שחרור הגליל ומירון נעשה במבצע חירם שנערך בסוף אוקטובר 48'. חטיבה 7 של צה"ל כובשת את האזור והשליטה בקבר רשב"י עוברת לראשונה לריבונות מדינת ישראל ובימים שלאחר מכן יש תפילה מיוחדת לכבוד שחרור הגליל והתפילה מתקיימת בניצוחם של הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל.
ד"ר גורן מביא מדיווחו של העיתונאי הצפתי יעקב חזנובסקי שהיה בין ראשוני המבקרים במירון המשוחררת, ובכתבה שפרסם ב'הצפה' תיאר זאת כך:
"בחרדת קודש נכנסים אנו לבניין המחולל. כבר בכניסה נראים מעשה החילול. שערי הברזל הגדולים שבבניין הורדו. בחדרים הרבים שבצדי הבנין, שימים אחדים לפני ל"ג בעומר נתפסים על-ידי משפחות שלמות – סירחון של גללי צאן ובקר. חדרים אלו שמשו לרפתות. המזוזות שבפתחים הורדו, הליכלוך והזוהמה ממלאים את כל החצר הגדולה, ששימשה מקום להלולא דרשב"י. נכנסים אנו לאולם הגדול. באמצעו עומד קברו של הרשב"י ובצדו של האולם קברו של אלעזר בנו. גדר הברזל הגדולה שמסביב קבר הרשב"י מעוקמת ונראה שנעשה ניסיון לחלל את הקבר עוד ברגע האחרון של הנסיגה. לוחות שיש שונים, ששימשו אבני זכרון, הורדו בכוח מן הקירות ומתגוללים על הרצפה. פתחנו בתפילת מנחה. תפילת הודיה ראשונה על קברו של ר' שמעון בר יוחאי [...] עמודי ההדלקה המסורתיים נשארו שלמים. הכפר הערבי מירון החולש על הסביבה עזוב מיושביו. על כל המרחבים הגדולים שוכן הוד קדומים" (הצופה, 5.11.1948).
בדבריו מעיר ד"ר גורן כי "מירון היה כפר ערבי שננטש במסגרת מבצע חירם. בתקופות מוקדמות יותר האוכלוסייה הערבית השתתפה בהילולה וראו ברשב"י אדם קדוש. כך היה גם בקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה, גם שם האוכלוסייה הערבית השתתפה בחגיגות ההילולה".
ממשיך ומספר ד"ר גורן על ההילולה בשנת תש"ט, ההילולה הראשונה במדינת ישראל. משרד הדתות חשש לקיים את האירוע מחשש למוקשים והודיעו על ביטולה ולמרות זאת נערכה ההילולה אם כי במתכונת מצומצמת. לזאת מוסיף ד"ר גורן ומעיר כי באותם ימים התפרסמו רמיזות לפיהן ביטול החגיגות הרשמיות בל"ג בעומר במירון נגרם בשל סכסוך בין שר הדתות הרב יהודה לייב (פישמן) מימון לבין האדמו"ר מבויאן (הרב מרדכי שלמה פרידמן) על זכות ההדלקה בקבר הרשב"י. הושגה פשרה והוחלט כי שר הדתות ידליק את הלפיד ויעבירו לאדמו"ר מבויאן, והוא זה שהדליק את מדורת בר יוחאי.
הנחיה מאוחרת יותר לצמצום החגיגות הגיעה בשנת תשי"ג וזאת בשל מועד האירוע במוצאי שבת והחשש מחילול שבת. בעקבות כך הוצאו פרסומים שההדלקה תתקיים ביום ראשון בצהרים כדי לאפשר לחוגגים להגיע להילולה. חשש זה מחילולי שבת עלה שוב בהמשך השנים כאשר ל"ג בעומר חל במוצאי שבת.
בשנה זו, תשי"ג, חששה המשטרה מסכנה בטיחותית חמורה עם התכנסות ההמונים במתחם הקבר והמשטרה ביקשה לבטל את האירוע. הדיווח העיתונאי של אותם ימים סיפר כי הוועדה המארגנת ביקשה "לסדר את התכנית המרכזית וההדלקה ביום הראשון בשעה 12:30" (דבר, 22.4.1953). בפועל התקיים טקס ההדלקה בצאת השבת בידי הרב שמחה קפלן, רב העיר צפת, וביום ראשון בצהריים התקיימה הדלקה נוספת מטעם משרד הדתות. למרות החששות שרר במירון סדר למופת, תודות לגיוס עשרות שוטרים מכל הגליל.
בתשט"ז שוב התקיימו החגיגות רק לאחר מגבלות והנחיות לצמצום מספר המתכנסים. הסיבה הייתה טעמי ביטחון ומשרד הדתות פרסם שההילולה תבוטל. מנגד זעמו פרנסי העיר צפת ובייחוד אנשי העדה הספרדית שההקדש שלהם הוא ששלט במקום. בסופו של יום התקיימה ההילולה במעמד מצומצם מהרגיל.
האירוע האחרון של צמצום ההילולה הוא ל"ג בעומר של טרום מלחמת ששת הימים. המתיחות הביטחונית של תקופת ההמתנה הובילה לקיום ההילולה בצמצום משמעותי. מאות בודדות של משתתפים נכחו באירוע במקום כמאה אלף איש. העיתון מעריב דיווח ב-28.5 כי "לעומת 100 אלף חוגגים בשנים קודמות – [חגגו] כ-300 עד 400 איש ליד קברו של התנא [...] 4 שוטרים שמרו על הסדר לעומת 400 של אשתקד".