היציאה מלבנון –
עוזי דיין: היציאה מלבנון – החלטה צודקת, ביצוע גרוע

20 שנה אחרי היציאה מלבנון מספר ח"כ עוזי דיין, מי שהיה סגן הרמטכ"ל באותה העת, כי לביצוע המהלך לא הייתה אופוזיציה במטכ"ל.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ט"ז באייר תש"פ

ח"כ עוזי דיין
ח"כ עוזי דיין
צילום: אלירן אהרון

בימים אלה מצוין מלאת 20 שנה ליציאה מלבנון וקצינים בכירים רבים מתייחסים היום למהלך ככזה שהתרחש מאוחר מדי ועלה לנו מחיר גבוה מדי בחיי חיילינו.

חבר הכנסת האלוף במיל' עוזי דיין היה באותם ימים סגן הרמטכ"ל. שוחחנו אתו על המהלך ועל ראייתו במבט לאחור.

"אף אחד לא מתגעגע לתקופה ההיא", פותח דיין ומזכיר כי באותם ימים "אהוד ברק היה ראש הממשלה ושר הביטחון והוא אבי אבות הרעיון לצאת מלבנון, לטוב ולרע. היום הוא עוסק בהסברים למה זה היה טוב ולא כולם משתכנעים. הרמטכ"ל מופז שאמר אז שהצבא לא בוחר את משימותיו, אמירה שמרסקת את האחריות המשותפת בין הדרג הצבאי למדיני. אני הייתי סגן הרמטכ"ל וראש אג"מ ועסקתי בתכניות היערכות לאורך הגבול. גבי אשכנזי כאלוף פיקוד צפון עסק ביצירת הקו הטוב והחזק ביותר כשיוצאים מלבנון. בני גנץ, מפקד יק"ל שביצע את היציאה מעשית".

על עצם ההחלטה לצאת מלבנון, מציין דיין כי הוא היה מהתומכים במהלך "הייתי בעד. חשבתי שלא טוב לאורך זמן להיות בלבנון, בעיקר כשלא הייתה שם שום היאחזות ישראלית או דרישה היסטורית כמו ביהודה ושומרון, ומבחינה צבאית רצועת הביטחון מילאה את תפקידה, אבל לאורך זמן לא נכון היה להישאר שם". עם זאת הוא סבור כי "הצורה שזה בוצע הייתה רעה במיוחד. אפשר להגיד החלטה נכונה וביצוע רע".

"זו הייתה הבטחת בחירות. כשקובעים את הדבר כהבטחת בחירות וקובעים שזה יקרה בתאריך מסוים ולא חשוב מה יקרה ולא מתנים בתנאים מסוימים האויב יודע שתצא בתאריך שנקבע", אומר דיין ומזכיר גם את הלחץ של ארבע אימהות "שזו בעיה, זה מותר במדינה דמוקרטית אבל האימפקט הציבורי היה גדול מאוד, דומה למה שהיה בעסקת שליט ועד היום אנחנו דנים בסוג כזה של דיון סביב הלוחמים שלנו שלא חזרו מעזה".

"כשמבצעים מהלך ציבורי המתנגדים לא יגידו את זה בקול רם, אבל עסקאות כאלה הן גרועות וחיזבאללה ידע שבכל מקרה בתאריך מסוים נצא. ברק הבטיח נחישות בזירה הפנימית אבל מבחינה צבאית ביטחונית זה דבר רע. היו לזה גם הבטחות גדולות מדי. כשאתה בלבנון חיזבאללה הם "לוחמי חופש" וכשאתה על קו הגבול זה לא אומר שהם יפסיקו לרדוף את היהודים אבל הם יעשו את זה במהלך התקפי ואכן זה לא מנע את מלחמת לבנון השנייה. לכן השאה היא איך עושים את הדעת. הצעד האופרטיבי טקטי הוא מאוד חשוב".

עוד מזכיר ח"כ דיין כי "נלוותה לכך הבגידה בחיילי צד"ל שיצרה תחושה רעה אצלנו וכך גם אצלם, כי במזה"ת צריך לדעת שאתה יכול לספק את הסחורה לחברים שלך".

האם ניתן היה לבצע את המהלך בצורה אחרת מבלי להסתכן בזליגת מידע לאנשי צד"ל שהיו נוטשים את השורות ומותירים את חיילינו לבדם מול חיזבאללה? דיין אינו שולל את ההנחה הזו. "אף פעם אין תהילות גדולות בנסיגות. או שאתה עושה את זה מהיום למחר עם כל הבעיות הפוליטיות והאופרטיביות, או בהסכם ותלוי במה מדובר. לדוגמא בבקעת הירדן אני סבור שצריך ריבונות ביו"ש ולהתחיל בבקעת הירדן. מגיע פומפאו לדיון ותמיד טוב לעשות את זה בהסכמה והבנה, אבל זו דוגמא קלאסית למקרה שגם אם לא תהיה הסכמה חשוב לעשות אותו כי הוא קובע לנו גבול בר הגנה לדורות. זה ההבדל בין סיפוח לבין עזיבה של משהו, מהלך שהוא לכאורה קל יותר".

"הייתי אומר שזו הייתה החלטה שהיא ברמת האסטרטגיה נכונה כי אין טעם להיות בלבנון אם לא מתכוונים להיות שם לתמיד. לעומת זאת על בקעת הירדן אסור לוותר כי אנחנו מתכוונים להישאר שם לתמיד".

על הלך הרוחות במטכ"ל אומר דיין כי למעשה "לא הייתה אופוזיציה באמת, גם כי ברק היה גם ראש ממשלה וגם שר ביטחון וההבטחה שלו נתפסה כהבטחת הדרג המדיני. מופז הלך לפינה של הקביעה שלו שהצבא לא בוחר את משימותיו, שזו אמירה אומללה ונוראית בעיניי", אומר דיין הסבור כי התפיסה צריכה להיות ש"הדרג המדיני החליט ואנחנו מבצעים זאת כמשימה שלנו ומכל הלב, כדי לא ליצור פער של חוסר אחריות משותפת בין הדרג הצבאי למדיני".

במציאות שכזו המשימה של הקצינים הבכירים הייתה איך לסגת ללא פגיעה בחיילים ומבלי להשאיר חיילים מאחור ולייצר את קו הגבול באופן ממוגן ויעיל יותר.

"משימת הצבא הצטמצמה לאיך לבצע את זה בתאריך מסוים בצורה הטובה יותר. בדרג הצבאי לא עסקו בחלופות. חשבו על ההיערכות על גבול הצפון וגם שם היו ההתלבטויות שקיימות כיום. לדוגמא, גבי אשכנזי כאלוף פיקוד צפון דרש הגנה למרגמות 120 מ"מ פלוס. נוצר מצב שבו יש מוצבים ליד משגב-עם עם הגנה למרגמות שכאלה ו-300 מטר משם חדר ילדים עם מיגון של תקרת אסבסט...".

בדבריו מעלה דיין כמה מהתובנות העולות מהנסיגה ההיא לימינו אנו והוא מזכיר בהקשר זה גם את הצורך בקביעת גבול בר הגנה ממזרח כפי שקיים כיום בצפון ובדרום. בנוסף, הוא אומר, יש לדאוג ל"יחסי הדרג הצבאי והמדיני שהם טובים הרבה יותר היום, אחריות משותפת של שני הצדדים. זה בא לידי ביטוי בעיקר בעזה בלי להשליך אחריות ואשמה מצד לצד".

בנוסף הוא אומר כי "לגבי ארבע אימהות, זו החלטה מאוד קשה. אישית אני חושב שאין פודים את השבויים יותר מכפי דמיהם, כלומר שזה צריך להיות מש בבודדים, מספרים של פחות מעשר. אם אין אפשרות לשחרר אותם אז להחזיק יותר אנשים מהצד השני. חשבתי שמעזה היינו צריכים לחזור עם 1500 איש שמקבלים משכורת מחמאס, לא מחבלים שאותם צריך לחסל, ואז עליהם לעשות סוג של מו"מ ולא על מחבלים עם דם על הידיים, אבל גם אני מבין שזו החלטה מאוד קשה שצריך להשאיר אותה למי שמבצע את המו"מ באותו זמן".